לבשתי את הגופייה השחורה החדשה שלי, לקחתי את המפתחות ויצאתי
מהבית.
נכנסתי לאוטו ונסעתי לבקתה ביער. כשהגעתי לא ראיתי כלום, אז
הנחתי שהקדמתי קצת ונכנסתי פנימה.
להפתעתי ראיתי כמה דמויות זזות שם בפנים.
"תומר?" קראתי, אין תשובה.
בטח השרוטים האלה חנו רחוק והחליטו להפחיד אותי או משהו.
אחרי שהדמויות זזו עוד קצת בצורה מגושמת משהו, הבנתי שאלה באמת
הם.
"תומר!!! אתם לא מצחיקים! יעל! מה נסגר אתכם מטורפים?!"
ואז זה הכה בי, למה לעזאזל אני לא פשוט מדליקה את האור וזהו?!
ככה אני אהרוס להם את התכניות... הלכתי לעבר המתג והרמתי אותו.
האור נדלק. אבל הדמויות שזזו בחושך לא היו תומר, גם לא יעל ולא
יובל. שלושת הדמויות הזדקפו והסתכלו עליי בתדהמה.
אלה היו לא אחרים מאשר עליסה, הכובען המטורף והזחל עם הנרגילה
שלו.
הזחל נראה די נינוח והוא עישן בקצב מהנרגילה שלו שאני לא בטוחה
שהיה בה רק טבק.
עליסה התקרבה אליי. הייתי בשוק, פשוט עמדתי במקום ולא זזתי.
"מי את ומה את עושה פה?" היא שאלה אותי, היא לא נראתה כל כך
תמימה כמו בסיפור, הסתכלתי עליה קצת יותר מקרוב וראיתי
שהעיניים שלה אדומות בטירוף והאישונים שלה בגודל של כדור
באולינג.
"מה יש עליסוש? התבלבלנו בפטריות?" שאלתי אותה בשמץ של צחוק.
היא הסתכלה עליי במבט מאיים ולרגע התחרטתי שאמרתי את זה.
הכובען לעומת זאת נראה די נחמד וידידותי והוא רץ אליי וצחק
"עליסה שלנו אכלה טיפה יותר מדי מהפטרייה האסורה, אם את מבינה
למה אני מתכוון...!"
הזחל עדיין עישן באובססיביות מהנרגילה שלו.
חזרתי לעצמי וקלטתי עם מי אני עומדת בחדר. "בכל מקרה, מה
לעזאזל אתם עושים פה?! אתם לא אמורים להיות... לא אמיתיים
כאלה.,. בספר... ובסרט?! מה קורה פה?"
עליסה התחילה לצחוק "עוד אחת מפגרת" היא אמרה לכובען ולזחל.
"מה מפגרת? מה נסגר כאן?!" פשט איבדתי את עצמי.
"בואי שבי איתנו, בדיוק הכנתי תה" אמר הכובען "ונסביר לך
הכל".
טוב, שאני אסרב להזמנה של הכובען המטורף לתה בטח מפוצץ בחשיש
עם עליסה מארץ הפלאות וזחל עם נרגילה?!
התיישבתי איתם ליד שולחן קטן וורוד והכובען מזג לי תה בספל לבן
מחרסינה.
עליסה נרגעה קצת והסבירה לי שהבקתה הזאת שייכת להם. ושהם בעצם
לא גרים כל כך רחוק מכאן. בגלל שכל כך הרבה ילדים התלהבו מהספר
שהכומר ההוא כתב עליהם החליטו ללהק אותם לסרט וכשלא הלך בחזרות
וולט דיסני החליטו לעשות סרט מצויר במקום זה וככה הם לא היו
צריכים לדאוג לכל הדרישות המוגזמות של הצוות, למשל השטות הזאת
של מלכת הלבבות שכל האנשים שמסביבה יחבשו כובע בצורת לב
ושיביאו לה בונבוניירות בצורת לב כל הזמן.
הכובען מילא לי את הכוס בפעם הרביעית כשעליסה התנצלה על
ההתנפלות שלה עליי מקודם,
"פשוט אני כל כך שונאת שנכנסים לפה אנשים ונכנסים ככה לשוק
והלם... ולכי תספרי להם את הסיפור הזה מאה אלף פעם, ואז הם
יאמינו וכל השיט הזה... עדיף פשוט לגרש אותם! אבל את... את
שונה, יש לך ראש טוב..."
למען האמת די הגניב אותי העניין הזה, לשבת על תה איתם... "אז
אני יכולה להישאר איתכם?" שאלתי, "בטח!!!" צחק הכובען, הוא
באמת די מטורף...
"סבבה! יאללה תביא שאכטה" אמרתי לזחל שלא נראה כל כך שמח
להיפרד מהנרגילה שלו, שהייתה משובחת למדי.
פתאום הדלת נפתחה ושמעתי קול צחוק מוכר.  
הסתובבתי וראיתי את תומר יובל ויעל מסתכלים עליי בשיא ההפתעה.
טוב לא כל יום יוצא לך לראות את חברה שלך מעשנת נרגילה עם
עליסה על כוס תה של כובען מטורף...
"מה... את... אה..." גמגם תומר ובסוף יצאה לו מן צעקה של "what
the fuck do you think your doing Smoking this shit?! with
this... this fat thing?!"
הסתכלתי עליו והתחלתי לצחוק.
עליסה הסתכלה עליי במבט חשדני ולחששה לי "מי זה?" אז אמרתי לה
שאלה חברים שלי.
אז היא אמרה "טוב אם הם כמוך תגידי להם שיצטרפו" אלא שתומר
נראה לי מזועזע עד עמקי נשמתו, ועל כך תעיד הצעקה שיצאה לו
באנגלית, וזה קורה כל פעם שתומר speechless.
לעומתו, יובל ויעל בכלל לא נכנסו פנימה, הם פשוט עמדו ליד הדלת
בפה פעור.
"נו, תכנסו, מה אתם עומדים שם ככה?!" אמרתי להם משועשעת.
יובל ויעל יצאו מהקיפאון ובאו להתיישב לידי.
ככה ישבנו, במסיבת התה של עליסה, מסתכלים על תומר המזועזע.
הוא פשוט סירב להירגע.
ואז הוא התחיל לצעוק אליי "רוני! רוני!!!" הוא פשוט נראה
באיזשהו התקף!
עצמתי את העיניים חזק כדי לפתוח אותם אחר כך ולראות שזה לא
באמת קרה, ותוך כדי זה הריח של התה נהיה חזק יותר ויותר וחשבתי
לעצמי 'אוי ואבוי, מה לעזאזל הכובען הזה שם לי בתה?!'
ואז פקחתי את העיניים וראיתי את תומר מולי מנדנד אותי קלות
ומסביבי הבית שלי והספה וביד שלו יש תה חם.
"או סוף סוף קמת! אני מנסה להעיר אותך כבר רבע שעה... מה חלמת
שהיה כל כך טוב?" הוא שאל בחיוך.