רציתי לכתוב לך משהו ולא ידעתי מה.
ניסיתי למצוא את המילים הנכונות ואני לא בטוחה שמצאתי אותן.
ברגע זה אני מרגישה כאילו איבדתי משהו, איבדתי ואני לא מוצאת.
ואני אפילו לא יודעת איפה להתחיל לחפש. אני מנסה לחשוב איפה
איבדתי ומאיפה להתחיל ומה בעצם איבדתי.
ותמיד אני חוזרת אחורה לבדוק איפה הייתה הטעות ושל מי.
ואני לא מוצאת וזה מוזר, תמיד יש משהו בהיסטוריה שאתה יודע
שתעשה טעות ואתה יודע בדיוק מה ומתי, גם אם אתה רוצה להכחיש -
אתה יודע!
ועכשיו כאילו הכול עומד, איש לא זז, איש לא מדבר והעולם שותק.
וביחד עם העולם הזה, גם אתה בו. אתה שותק, אתה לא זורם עם
הסיבוב.
נכון, המצב הנוכחי לא קל. לא לי ולא לך.
אנחנו מדברים המון ובעצם מתגלגלים עם הזרם, לא רואים אחד את
השניה ומצד שני נוגעים אחד בשניה בנפש.
אתה מרגיש רגשות שלי אין אותם, לא כרגע, אולי אני יותר מעשית,
אולי אני פשוט לא מכניסה את עצמי לסרטים האלה.
אבל אם אני לא שם, אז איפה אני?
אני אומרת לא לאחד, לא כי אני חושבת עלייך וכי אני יודעת שאני
אחת של אחד ולא יותר מזה, אבל כל זה.
אני לא שלך ואתה לא שלי! עדין אני לא יכולה לחשוב עלייך בתור
חבר.
מה עוד נותר להגיד מעבר למה שאמרנו?
מעבר להרגשה שמשהו הלך לי לאיבוד?



                                                         
ילדונת.