מפלצת קשורה, חזק מהודקת.
אל איבריי הפנימיים נדבקת.
שולחת זרועותיה לכל עבר וכיוון,
ואין לה שום תבונה. אין לה נקיפות מצפון.
מכרסמת בתוכי בלי רחמים,
כאילו הייתי פרוסה של לחם חמים.
צעד אחר צעד כובשת אותי,
מחלישה אותי.
אני נחלשת.
מפחד רועדת.
קולי הולך ונחלש. נעלם.
איפה אני? איפה כולם?
כולם קטנים והולכים, את ההפסקה הניתנת להם, הם לא לוקחים.
המפלצת שולחת ידיים מגואלות בדם וביתר חומרים,
בידיה המזוהמות נוגעת לי בכל האיברים.
חשופה אני בפניה, כמו בלי בגדים,
כמו קרעה אותם מעליי באלימות, בלי רגש רחמים.
מתעוררת פתאום, מצחי נוטף זעה קרה.
האם זה היה חלום? או שכל זה באמת קרה?
האם המפלצת באמת קיימת?
או שאולי..רק במוחי היא שולטת?
או שאולי..בעצם..