אבא אמר שניטשה כתב: "מה רבות היו צריכים לסבול אנשים אלה עד
שהיה ביכולתם להיות יפים כל - כך."                          

אני תמיד חשבתי שאימא שלי המציאה את האמרה הזו. כי כשהיא מסרקת
את שערי הארוך ואני שולחת את ידי לאחור ואוחזת בה, היא אומרת
בנימה משכנעת, "בשביל להיות יפה צריך לסבול." ומיד אני מהרהרת
בסבל הגדול שנפל בחלקה של הנערה שנבחרה להיות מלכת היופי,
ושוכחת את שלי.

אני בטוחה שהכול התחיל עוד לפני ניטשה. זה עוד מתקופת "הבל
היופי", אבל קין הרג את הבל ונשאר רק היופי ונשאר קין, ומאז
הסבל הוא מנת חלקם של בני האדם.
והוא מחולק להם בחינם.

כשבני האדם מבחינים שמחלקים משהו חינם כולם מתנפלים. הם רוצים
שיהיה יותר להם ולילדיהם. מי שדוחף חזק יותר מקבל חלק גדול
יותר.
אבל האנשים לא יודעים כי הם חוטפים מנות של סבל, כי אף אחד לא
אמר להם שזה מה שמחלקים שם.
והם נותנים לילדים את החבילות הצלופניות האלה, והם פותחים אותן
בהנאה גדולה. ילדים אוהבים לפתוח אריזות של מתנות ולהיראות
מופתעים ממה שהם מקבלים.
כשהם פותחים את החבילות, מחליקה מנת הסבל ונאחזת בגופם
חזק-חזק, והם אפילו לא מבחינים שהיא הופכת לחלק מהם, והם גדלים
איתה. וקורה שהיא גדלה בתוכם.

יש אנשים האוהבים את הסבל שלהם. הכול קורה להם בגלל אירועים
שאינם תלויים בהם. הכול בגלל אנשים אחרים. יש כאלה המאשימים
אפילו את ההורים שלהם בגלל שנתנו להם את המתנה הזו.

בני האדם לוקחים את הסבל לכל מקום שהם הולכים. יש מהם שכל-כך
רגילים לו עד שהם כבר לא מבחינים שהוא קיים ומתייחסים אליו כאל
חלק מהגוף שלהם. וכמו שהם ממעטים לדבר על אפם, כך הם נוהגים
בסבל. וסבל - ככל שמרבים להמעיט בחשיבותו ומגדילים את הצחוק בו
הוא קטן, עד שהוא נעלם.  

אז, אם מישהו מחפש להבין למה הוא סובל, זה מפני שהוא או ההורים
שלו נדחפו לראש התור והם היו כל-כך נלהבים עד כי מיהרו להתיר
את המתנה שחטפו.
ואולי הוא סובל כי הוא יפה, ובשביל יופי, כידוע, צריך לסבול.