אתם שולחים אותנו למלחמה
ואנחנו נלחמים למענכם
נהרסים למענכם
נפצעים למענכם
מתים למענכם
והתמונה היא כל מה שנשאר, חיוך במסגרת
ועוד אמא בוכה, והחברה עדיין זוכרת את הפעם הראשונה
הלב קופא בין יריות ותותחים
שוב להיות בין ידייך אנחנו רוצים, תחבקי ותנשקי
אל תעלמי לעולם
ואולי אני זה שיעלם לך מכאן

ואנחנו רק ילדים,
אנחנו עוד קטנים ולמלחמה יוצאים
כמו גיבורים
ואם אנחנו חוזרים, זה אף פעם לא אותו הדבר
כי הם לא מבינים
אנחנו רק ילדים שרואים חברים נירצחים.

ואני מתפלל,
אלוהים, תחזיר אותי הביתה
שוב בין זרועותיה
שוב הים ושוב הפרחים
אלוהים- אל תיקח ממני את החיים!