זיו, מתרגשת כולה, ניגשת לאמבטיה, פותחת את המים ומכוונת את
הזרם לחם מאוד... ככה היא אוהבת את זה...
כשקצת קשה בהתחלה להיכנס, כי זה חם כל כך...
זיו התיישבה על הרצפה, שעונה על הקיר, בשילוב רגליים, ישבה
והחלה לתהות... רעד חלף לה בגוף...
הצמרמורת הרגילה שתוקפת אותה תמיד כשהיא מתרגשת. הוא חוזר
היום... היום!
אחרי שלושה שבועות שהיא לא ראתה אותו, לא נגעה בו... רק השיחות
המרגיזות האלה בפלאפון...
שיחות על הא ועל דא ועל שומדבר אחר... בעיקר שיחות של סיפורים
יומיומיים על הבסיס ועל בית הספר, וכמובן של עצבים על זה שהוא
לא חוזר לסופשבוע הזה...
על זה שביטלו לו את הרגילה... על זה שהוא החמיץ את יום ההולדת
שלה...
על זה שבסוף הוא עולה על אוטובוס שיגיע רק ממש מאוחר בלילה.
זיו ידעה שאף אחד מהדברים המרגיזים האלה הם לא באשמתו,
בליבה היא תיכננה מדי יום ביומו מה תעשה למפקד של המפקד של
המפקד...
אך בסופו של דבר תמיד הכריחה עצמה להבין כי זוהי אשמתו של אף
אחד.
למרות שזיו הבינה, זה עיצבן אותה, זה גרם לה לאכזבה בכל פעם
מחדש... בסתר ליבה,
לעיתים היא הרגישה כאילו כלל אין לה חבר... כאילו היא מפספסת
את התקופה היפה בחייה בציפייה לסופי השבוע הספורים שבהם הוא
חוזר ליום וחצי-יומיים,
והם מבלים את היום בניסיון לא לפספס שום שניה... בפחד שהזמן
יגמר,
דבר שקורה בסופו של דבר כל פעם מחדש... זיו הרגישה בודדה.
זיו הסתכלה על השעון וקלטה שהיא שוקעת בהרהורים כבר קרוב לחצי
שעה,
כלומר, הוא צריך להגיע עוד חצי שעה בערך... זיו הרגישה רטיבות,

היא קלטה שהיא יושבת בתוך שלולית,
שכל חדר האמבטיה מוצף...
האמבטיה גלשה - היא שכחה לסגור את המים... זיו סגרה את המים,
נכנסה... ובמהירות שלא אופיינית לה בנושא הרחצה -
גילחה רגליים... ניקתה עצמה, סידרה מהר את חדר האמבטיה
וספגה את כל המים שנשפכו, הוא מגיע, צילצול בדלת - זה הוא!
זיו ניגשה מהססת לדלת - פתחה אותה וראתה את אותו אדם מוכר-לא
מוכר עומד מולה...
חיוך של אושר הציף את פניה,
היא חיבקה אותו וידעה שזה שווה הכל.