לא תמו אהבות
לא כבתה נשמה בחיינו
בתאים חשוכים ולאורך החוף
מנשבות רוחות ורוחשות נפשות
לא תמו אהבות

ברחוב  החשך על מדרכת האבן
בכניסה צדדית לסימטה צרה
במסלול התלול של כוכב שכבה
עוד הדופק מרעיד והווריד מתרחב
לא תמו אהבות

מגדת הנהר קנה הסוף והקצף
רוח בוקר מחריד קצה עלה מנומנם
וקרן השמש תאיר בדרכה אל השחר
את בתך, את ביתך את יומך הסמוק
לא, לא תמו אהבות

אד ענן ממריא אל האור שזוכר
ויודע אתה כי עוד שחר חייך
בכל יום מפציע תמים וסקרן
הן ידעה נשמתי העוזבת כל ערב
כי לא, לא תמו אהבות

כי בסוף ניפגש, עם קץ תיפגש
בנשמה שמצאה לה מרגוע
בצילו של אילן או ענן או צבר
שעייפה כמוני כמותה מלנוע
ברחובות שוממים מול דלתות נעולות

וקול זעקה אדירה ישמע והד חזק
והדם יתפרץ במעלה העורקים
ומבול של זרעים יכסה את שמיך
וידי היפות ילטפו את עיניך ביזע
ועורי יאפיר ויפקע את תפריו וגידיו
ונשיפה ארוכה תמלא את אזניך משמוע
עת תצא ותשוב נשמתי אל כולאיה

וידעת וראית ודמעת
לא תמו אהבות