טקטיקת משחק מיושנת,
אולי מימים של ילדות נושנה
מבטים נשלחים אל הדרך
מסגרת אחרת, אותה התמונה.
מתבגרים. משחקים ת'משחק.
את והוא. הוא ואת. ושוב הוא.
שולחים מבטים מתרחקים אל עיניים
לוחשים מילים שכבר נשמעו...
ומוזיקה רועשת מטה את האוזן
אל פרצוף מבולבל מרוב משחקים
מתקרבים מעט, מתרחקים הרבה
מזכירים ימי ילדות רחוקים.
ופרידה מכאיבה, קצת יותר מדי,
ממלאת עד תום בתמימות
שקיק של דמעות מלוחות אבודות
ובגלל המשחק, ממשיכים לחייך
וצועדים בדממה. שוב,
לדרכים נפרדות |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.