אני חושבת עלייך ואין לי מילים,
נשארו בליבי זכרונות יקרים.
של האהבה הגדולה שנתנת לי,
ואיך שעקרת אותה מליבי.

אני חושבת עלייך בליל וביום,
ומקווה שכל זה לא היה רק חלום.
אולי יותר טוב היה אם היה זה רק חלום,
ולא הסיוט בו אני חיה כיום.

אני חושבת שהלכנו מהר מידי,
אולי לחכות קצת היה כדאי.
למדתי שאי אפשר להחזיק את האהבה,
היא באה והולכת ללא אזהרה.

אני חושבת שבך היא לא הייתה כלל,
או שהלכה מהר מידי אם בכלל.
אני זוכרת איך הרגשתי,
ואיך שברת את הכל בתוכי.

אך כשאני רואה את פניך החמודות,
ואת החיוך שבלעדיו אי אפשר לחיות.
וכשאנו מדברים אף לכמה שניות,
חוזרים אליי שוב כל הרגשות.

אבל אנחנו מתנהגים כאילו כלום לא קרה,
כאילו אתה רק ידיד ואני ידידה...
נותר לי לקוות שלא תשכח אותי,
כי בכאב שמך חרוט על ליבי...