עוד חמש דקות ימלאו ארבע שעות ליום החדש
עוד אי אפשר להגיד אפילו שזהו יום אשר הפציע
האם ביכולתה של השמש הצהובה שתבצבץ מבעד לאפילת הלילה
להביא איתה בשורות חדשות? ואולי היום
לא נשאל עוד את השמש, אלא יקומו בני אדם ויעשו מעשה.

גם חמש דקות אחרי שמלאו שלושים ושש שנים לתקופת הזמן החדשה
עוד היה זה בלתי אפשרי לתארה כיום אשר הפציע
אבל כבר בשלב כה מוקדם הוא פוצע שוב והורס שוב.
האם ברור לנו מה הוא ההבדל בין יום שיפציע
ליום הנוכחי, יום שהוא פוצע?

ואם לא ברור לכולנו, הרי קודם כל יש להבהיר מהי אי-שפיות

בשמו של הבחור הצעיר שחבריו נהרגו בקרב וסוחב איתו את הצלקת
בשמה של האם האמיצה שברגע אחד של חולשה אנושית פרצה בבכי
בשמו של הילד הבדואי שהולך קילומטרים בכדי להגיע לבית הספר
בשמה של המורה מעיירת הפיתוח שמלמדת בכיתה דחוסה ומזיעה
בשמו של האזרח הקטן שזכויותיו נרסמות ונשחטות
ובשמה של האזרחית משלמת המיסים שכורעת תחת עול הנטל.

נביא את היום הזה לכך שיפציע
ארבע שעות כבר חלפו להן. מי ייתן וארבע השעות הקרובות
יהיו שונות. ואולי היום אני אהפוך לאדם אופטימי
כי הרי אין יותר מה לשאול את השמש
אלא רק לחיות כבני-אדם.