ארבל הכרמלי / דועכת |
אך בנבכי נשמתך- מה את עוברת?
למה אינך מדברת- במילא
הרי מפניך את מקרינה
אור עמום של שעמום
מחיי בטלה שאין בהם כלום,
וכל תסכולייך את שופכת,
מילים לא בוררת,
סובלת,
בלתי נסבלת.
למה מצפה
או, שמא לצפות חדלה?!
09/08/03 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|