חוץ - עדיקא וחברו השובב עומדים ליד "סמי שיפודים". עדיקא
מחזיק בידו בונבוניירה ריקה, וחברו השובב מחפש למרוח עליו משחת
שיניים.

עדיקא: פיני! פיני! פייייניייייייי!
חברו השובב [תוך כדי תחיבת נייר טואלט למכנסיו של עדיקא]:
עזוב, עדיקא, פיני כבר מזמן הלך הביתה.
עדיקא [תוך כדי מבט רוגז לכיוון חברו השובב]: פינייייייי!
חברו השובב [תוך כדי הצעת מסטיק ממולכד לעדיקא]: עדיקא! השעה
עכשיו כבר ארבע אחר הצהריים, ופיני בדרך כלל עוזב בסביבות תשע
בבוקר!
[עדיקא בוחן את ה-מ' ב"סמי שיפודים" במשך דקה ארוכה, ולאחר מכן
שב לקרוא לפיני]
חברו השובב [במבט למצלמה. במהלך כל המונולוג, עדיקא ממשיך
לקרוא לפיני]: עדיקא הזה, לא לגמרי בסדר מאז מלחמת המפרץ. הוא
היה אז שליח של חברה לייצור ציפורניים מלאכותיות בקריית טבעון
[תוך כדי דיבור דבריו של חברו השובב מתממשים על המסך בשחור
לבן] יום אחד, הוא הביא ציפורניים כחולות לאיזו גברת בחיפה,
כשפתאום הוא שמע אזעקת אמת. הוא כל כך פחד, עד שהוא אכל את
הציפורניים בשלמותן. מאז אותו יום הוא לא אותו בן אדם, וגם
מחרבן 8 פעמים ביום.
עדיקא: פיני!!
חברו השובב [מפוצץ כרית פלוצים וצוחק בקול רם]: אני? אני פגשתי
את עדיקא בבית זונות ברמת גן - הוא בדיוק יצא מהשירותים, ואני
בדיוק סיימתי להקיא אחרי עוד מפגש ארוך ולח במיוחד עם ברטה,
הזונה השמנה והמכוערת ביותר בכל אזור גוש דן. מיד התחברנו,
ומאז אותו יום אני והוא כמו פדופיל ו"פילוני" - תמיד ביחד.
עדיקא: פיני?! פיני!
חברו השובב: אתם בטח תוהים מה פה הקטע, למה עדיקא קורא לפיני
כל הזמן, ומי זה פיני בכלל? מה אני יכול להגיד לכם - שאלה
טובה! מה התשובה? אם הקשבתם לי עד עכשיו טוב, אז אתם בטח כבר
יודעים.

המצלמה מתרחקת מעדיקא וחברו השובב ועוברת לתקריב על דוד השמש
על הבניין הסמוך, שם כתוב באותיות גרפיטי ורודות: "ביתר
ירושלים אימפריה" ומתחת: "מאור המוצץ המניאק".

-FIN-