אחרי שיצאנו מהחושך
אל האור ממנו האמת
אינה יכולה להסתתר,
כמעט כולם בכו.
אני לא בכיתי.
האם מה שחשפו קרני האמת
של השמש
חשכו מעיניי, או שמא
עצמתי את עיניי
פן יחדור האור פנימה?
כל המסיכות ירדו
ונשרו גם כל הקליפות -
נותרנו חשופים, עירומים, פגיעים.
- היתכן וחולשתו הגדולה ביותר של האדם
הופכת להיות לרגע עצמתו?
ואולי אני חלש מהם,
כי פחדתי להרגיש,
או פחדתי להראות.
כי זה בסדר לבכות.
זה בסדר לבכות...
אבל אני לא בכיתי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.