תווי פניך כדבריך האחרונים
בי נחרטו והשאירו סימנים
מדפדפת בזיכרונותי, הם עדין טריים
כניראה שעדין לא מבינה שאנחנו שנינו אנשים שונים

אני זוכרת את שפתיך,
אותן שפתיים שכמעט לא דיברו
מאותן שפתיים שמילים כמעט לא הוצאו
אותן שפתיים מילים אחרונות לי אמרו

עיניך,
אותם עיניים שהסתכלו ובהו
עיניים שלכאורה ניראו לי תמימות
לא ידעתי שבי הן פוגעות

לחיים,
אותן לחיים סמוקות עם נמשים
לחיים של ילד שעדין לא ספג מהחיים
אבל גם מאותן לחיים ספגתי מכה
סמכתי , בטחתי שלא אפגע

והואזניים,
אותן אוזניים שהקשיבו בשתיקה
שמעו וידעו הכל
אך כעת יאלצו לשמוע רת שתיקתי הקרה

אתה חילקת בסוף את עולמי לשניים
כמו שני איברים
קבעת את מיקומי
לאן אני שיכת ולאילו אנשים
הנחת אותי במקום רחוק ממך
אמרת שאני לא שייכת לאנשים טובים כמותך
2 סוגי אנשים שונים אני ואתה
ובכך ניקטעה הידידות שהייתה

אך עדין זוכרת,
2 עיניים שבי הסתכלו
2 לחיים שממני התרחקו
2 אוזניים שהקשיבו אך לא תמכו
ו 2 שפתיים שלי את המילה האחרונה לבסוף אמרו