[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







כחול עמוק
/
לאסוף את השברים

היא ישבה מקופלת בפינת החדר. תנועה די אופיינית לה יש לומר.
נכנסתי אל החדר בשקט, בהתחלה רק הבטתי בה. תלתלי הבקבוקים שלה
היו שרועים על פרצופה,ידיה קפוצות באגרופים וברכיה צמודות
לחזה. פחדתי לשאול מה קרה הפעם,והחלטתי להשאיר אותה עם יגונה.
מאוחר יותר עוד יאמר לי ש"ככה לא מתנהגים חברים" , וש"לא
משאירים פצועים בשדה הקרב". אז אולי אני לא חברה, או שחברה
,אבל לא מספיק טובה. והאם היא אכן היתה פצועה? אין לדעת, זה
עניין של הסתכלות אישית , כל אחד מנקודת מבטו. הלוא פעמים כה
רבות הייתי מוצאת אותה שבורה על רצפת החדר, ואט אט הייתי אוספת
את השברים ומרכיבה אותה מחדש עד שהיתה ליחידה שלמה אחת. היא
היתה כפאזל בידי, ומלאכת ההרכבה הייתה קשה מעין כמוה ולעיתיים
היתה לוקחת שבועות ואף חודשים. אמא פעם אמרה לי שאחרי שמשהו
מתפרק או נשבר גם אם מרכיבים בחזרה הוא כבר לעולם לא יחזור
להיות אותו דבר. כך גם כאן. בכל פעם שהייתי מרכיבה אותה ,נשארו
חלקיקים זעירים על רצפת השטיח, חלקיקים שלא הייתי מבחינה בהם,
אך עבורה היו מאוד משמעותיים.
הפעם החלטתי לא לאסוף. גם ככה התשובות שהייתה זורקת לי על סיבת
ה"ארוע" היו סתמיות ולא כנות , לא אמיתיות, את הרגש היה צריך
לסחוט ממנה , רק הכעס היה אגור בתוכה , תמיד כעס.
הפעם היא תרכיב בעצמה, התגבשה ההחלטה במוחי, ניתן לה להתמודד
בעצמה. היא כבר ילדה גדולה , החיים עוד לפניה, לא תמיד אהיה
לצידה. יש דברים שאנשים חייבים ללמוד, זה כמעט כמו ללמוד ללכת,
זה ללמוד ללכת בעולם המבוגרים, בעולם בו לא תמיד יש מישהו
לצידך , עולם בו ההתמודדות היא יום-יומית.
מה יש ?!, חשבתי לעצמי, נאתגר אותה , רע לא יכול לצאת מזה.
כך חשבתי,בתמימותי.
שנים אחר-כך עוד המשיכו להטיח בי האשמות, על כך שהייתי
עיוורת,שהכתובת היתה על הקיר ,שבגללי הפסדנו אותה.
מעולם לא לימדו אותי להיות אמא , מעולם לא לימדו אותי להיות
פסיכולוגית או עובדת סוציאלית, מעולם לא לימדו אותי להיות
בן-אדם. את כל מה שאני יודעת בחיים האלו, אני יודעת מתוך רצון
אישי שלי. שלי. בתור בן-אדם היה חשוב לי להעניק לה, את מה שלי
לא הוענק, וכחלק מזה רציתי ללמד אותה להתמודד. לי הכל הוענק
בכפית של כסף,טוב זה לא היה. כשגדלתי ויצאתי אל העולם האמיתי
,השוק וההלם היו גדולים מאוד. רציתי להעניק לה כישורי התמודדות
עם החיים אבל כנראה שהלכתי רחוק מידי עם הרצונות שלי.
ועל כך נאמר כי "הדרך לגהנום רצופה כוונות טובות..."
איבדתי אותה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שמעתי שצבע
השוקולד נקבע
לפי מוצאו של זה
שמוסיף את
הגלוקוז

פודל ברגע של
חולשה-מחשבתית


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/9/03 15:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
כחול עמוק

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה