איבדתי את עצמי ואפילו אין לי דרך טובה לנסח את זה
איבדתי את הכל אפילו כל כישרון שהיה לי אם אי פעם בכלל היה לי
אני כבר לא זוכרת מה זאת אהבה ואיך היא היתה מצילה אותי מעצמי
אין לי למי לפנות אין לי במי לבטוח אני גמורה ריקה וחלולה
כולי
אין יותר דימויים אין יותר מטאפורות אפילו שכחתי את כל
הקונפליקטים
אין בי אנרגיות לא פנימיות ולא חיצוניות ולא חיוביות ואפילו
לא שליליות
כולי בלאגן
החלק העצוב הוא שהכתיבה כבר לא מועילה לי, אפילו לא במונחים של
פורקן
והייתי רוצה ישועה או חיבוק קטן במקום
ואולי איזו מילה טובה תעזור, אבל כנראה שלא
ואין אפילו פואנטה
היש יותר עצוב מזה? |
