הרוח נושפת בעורפי, אך אני לא מפסיק.
לא מפסיק לרדוף אחר האהבה אשר ברחה לי פתאום.
מבין אצבעותיי גלשה לה לתוך חור הביוב שמתחתיי.
יורד אני  אל המחתרת, למצוא את אשר איבדה נפשי,
את חציה הכה רך ואנושי.
הולך לאיטי בבוץ, הדביק, האפרורי.
מבין סדקים שבקיר, קרני שמש לוהטות שורפות אותי.
אך לבי אומר לי: המשך ואל תפסיק,
אז מה אם כל זה קצת מעיק.
יוצא לאוויר העולם במין תחושה של החמצה.
ירד עליי הלילה, ירד כמו פצצה.
עבר לו יום, אבדה בי התקווה.
מגיע למקום נטול חיים, נטול תקווה.
איפה היא? אני שואל, לאן היא ברחה?
ואומר בלבי אדום החזה: הפרפר לא התייאש, הוא רוצה את המלאך
הזה.
את זאת כולם יודעים, חיי הם כה קצרים, יום אחד מופלא.
ובעלותי לשמיים, השמחה שבה אליי.
המלאך הטוב שלי שוב שומר עליי.