חורף. סופה בחוץ עם כל התפאורה הנפלאה של רוחות חזקות ושורקות,
גשם לפרקים ומדי פעם ברק או שניים. יום שני בלילה. מה עושים?
זוהי השאלה שעולה על פרק היום שלי כבר בערך 6 חודשים פחות או
יותר.
הזמנתי קצת חברה, אולי בעזרת כוחות משותפים נצליח להעלות איזה
רעיון, כיצד למלא את הריק הזה ששרץ בקרב כולנו. אז הן הגיעו,
הכנו קפה, עישנו סיגריה, אכלנו עוגיה או כמה וירדנו ל"מרתף".
ישנם כ"כ הרבה זכרונות מן המרתף המפורסם הזה, שזה בלתי-יאמן.
ירדנו את המרתף, הוצפנו ברגשות נוסטלגיים עזים, צחקנו עד
שהזלנו דמעות ואז פניתי לעבר אחת מחברותיי הטובות ביותר בעולם
כולו, חברת אמת, חברה שאני יודעת בוודאות מוחלטת שלעולם לא
תבגוד בי ותמיד אוכל למצוא אצלה נחמה, כל פעם תוכל להציע לי
ולהפתיע אותי במשהו אחר... מוסיקה! כן... כן... דפדפתי בין
האלבומים הישנים של אחותי ומצאתי קצת Beatles, קצת Red Hot
Chilli Peppers, עוד קצת משינה, James Brown ואפילו זוהר ארגוב
ו-50 סנט. עד שלבסוף הגעתי ל Groove Armada... איזה דיסק, איזו
מוסיקה מדהימה.
שקעתי במוזה יוצאת מן הכלל, מעט שיכרון חושים טבעי, מעט עייפות
ומעט מחנק מן המרתף. ישבתי על הרמקול הגדול ובתנועות ראש קלות
הנעתי את עצמי לפי קצב הבסים המשכר.
סרקתי את רצפת המרתף במהירות ואז הבחנתי באוסף שירי זכרון.
מי שמתמצא בי היטב יודע שאני ושירי זכרון ישראליים וישנים הינו
שידוך מוצלח להפליא.
לא התאפקתי והרמתי את האלבום הכפול. התבוננתי בו בעיניים מלאות
הערצה, הפכתי אותו ועברתי על רשימת השירים בזריזות, עד שהבחנתי
ב"מגש הכסף". כששמעתי את השיר הזה לעומק אינספור פעמים, הייתי
בכתה ט' או ח' והשתתפתי בטקס יום הזכרון לחללי מערכות ישראל.
כאשר באמת הקדשתי את מלוא תשומת לבי למלל הנפלא של השיר המופלא
הזה התאהבתי בין-רגע. מה שהטקסט בשיר הזה יכול לעורר אצלי הוא
באמת דמיוני. כאשר אומר הזמר משפט אחד כולי מתמלאת דמעות
ורגשות בועטים, עור ברווז משתלט עלי וכולי מצטמררת עד כדי
עילפון קצרצר לחצי שניה.
מדוע? אומר לכם... אבי, שהיה בחור צעיר, מקסים ונאה בזמנו, היה
מגויס לצבא בזמן מלחמת יום הכיפורים ב-73 '. אבי היה צנחן
מובחר והיה בעל דרגה מובחרת גם כן בזמן שירותו הצבאי, ולכן
כשהגיעה העת לצאת למערכה מיד גייסו אותו ואת כל היחידה או
הפלוגה או מה שזה לא יהיה... אני לא ממש בקיאה בדברים האלה...
זמן קצר לפני הקרב, היה אבי מעורב בתאונת דרכים וסבל משבר קשה
בידו, דבר שמנע ממנו לקחת חלק במלחמה. לאחר שנולדתי ובגרתי,
סיפר לי שתאונה זו הצילה את חייו, וכששאלתי לסיבה, הסביר לי
אבי שכל חברי הפלוגה שלו נהרגו עד האחרון.
מאז הסיפור הזה חיי השתנו.
למדתי להעריך חיי אדם יותר, לא להמעיט בערכם של ניסים ולהודות
על כל רגע שבו אבא שלי נמצא כאן איתי. מאז החלטתי שאני מתגייסת
לצבא, משהו בעל משמעות, בעל הישג, משהו שיציל חיים... הפנטזיה
האופורית שלי היא כרגע טייס, אבל כשיש לך כושר כמו שלי וריאות
כמו של ארובה, אני חושבת שהחלום הזה רחוק מלהתגשם, אבל בכל זאת
מותר לחלום.
יום הזכרון משפיע עלי כ"כ מאז שהבנתי את מהות הדבר, את מהות
העניין של היותו של אבי איתי, את מהות קיומי שלי, את מהותם של
החיים.
ה"כמעט" הזה כמעט שינה את סדרי העולם שלי!
"מגש הכסף" לעולם ישאר בראש מצעד הפזמונים שלי... זה בטוח,
ובקשר אלי?
טוב, אני עוד מנסה לשנות סדרי עולם אחרים.