הדייג משליך את חכתו למים,
מחכה לדג שייפול בפח.
הוא נושא עיניו ומתבונן בשמיים,
כמה יפים הם ותכולים כל כך.
וגם הים שמסביבו כה יפה
עם גלים שקטים ובכחול בוהק,
מתפרש עד לאופק, עד אותו הקו
שם הוא לרקיע נושק.

וכך שעות בסירתו הוא יושב,
מתבונן מסביבו, ותוהה וחושב.
הן יש לו זמן, זמן רב, לדייג
עד שיתמזל מזלו וידוג איזה דג.

והוא ממשיך לשבת בסירתו ולחכות.
הן זה הדבר שנועד לעשות?

האם זה מה שיעשה עד סוף ימיו-
ישוט בלב ים וידוג דגים?
ובעודו תוהה הוא מתבונן בקו,
היכן שהרקיע והים זה לזה נושקים.
והים כה יפה והשמיים תכולים. . .

כן, זה מה שהוא רוצה לעשות בחיים.