לא עונה לטלפונים כבר מזמן ותמיד נרדם
חולם על שמש לא זזה מהמקום בעולם שבו מחר זה היום
ושיר אחד מסתיר את עצמו מהכעס והפחד שמתחבאים בתוכו
והלילה גם הוא, גם הוא לא נרדם
מהשם שהלך לו לעולם.

ואתמול קרתה לו איזה תקלה שבאה והלכה ונפתרה ושוב חזרה
הירח לא עלה יותר למעלה ונשאר לגור למטה
זה מה שקורה כשבן אדם נשאר אילם
נשאר אילם ומגמגם, אילם ומגמגם
זה השם שנותר לו מבפנים.

אז הלכתי ומצאתי עוד איזה אחת שלא הייתה
ובעצם עוד ידעתי שמפנים היא גם גמורה
לא יותר ממני ולא יותר ממך
אז תמיד נגמר בשקט כשאין לזה כבר סיבה
והשם... הרי מה הוא אשם?

ופתאום מגיע רגע שבו כולם שותקים ומחייכים אתך
ומפנים אתה יודע שאתה זה הסיבה
שיר אחד כבר לא יבוא יותר לנחם את לבך
ואתה כבר מרגיש שהמוח שלך נהפך לביצה
זה השם שאשם, זה השם שאשם, זה השם שאשם, זה השם שאשם.

אבל מה הוא יודע?
הוא שוב לא ישן.