לא אתה לא עושה את זה בשבילי,
לא אל תגיד את זה,
אתה בחרת לברוח מכל הסיפור
אתה החלטת לבדך שזה נגמר
אתה היחיד שנראה לו שאני נפגעת כאן
וגם זה היה רק בגלל שזה מה שנוח היה לך לראות
טוב היה הרבה יותר אם לא הייתה מתרץ את זה
תוך הסתתרות מאחורי.

אני אוהבת אותך.
הויתורים שעשיתי לא היו כואבים מידי,
לא יחסית לרגש שחשתי כלפיך.
לך זה הפריע...
אותך זה חנק.
טענת שאתה מרגיש לכוד,
אתה מרגיש כאילו אני שולטת בך
אמרת שיותר טוב לנו להפסיק
שזה אף פעם לא ילך.
שאנחנו לא מתאימים, רחוקים מידי בדרך המחשבה,
באמונה, בסגנון.
אמרת שחשבת שאני ילדה טובה כשהכרת אותי-
ולבסוף התברר לך שאני לא.

אולי הייתי צריכה לדעת
הרי התחלת לריב איתי בכמויות מסחריות יום לפני,
מעניין למה,
אף פעם לא הייתה לך בעיה לומר לי בדיוק מה אתה חושב.

אמרת שאלו הנסיבות והרגשות שלך
אמרת שהעובדה שאני מתוקה היא בעייתית
ושמשום שאני הנשיקה הראשונה שלך זה עוד יותר קשה.
הרגשות שלך...
הפסקת לאהוב אותי בשל דבר שאינו באשמתי
שנינו יודעים הרי שאינני יכולה לשלוט בתת מודע שלי
ואינני בוחרת מה לחלום או לא.
שניינו עוד יודעים כי התנצלתי ארוכות אודות המחשבה הזאת
ואתה אמרת שסלחת.

אחר כך הטחת בפרצופי שזה פגע בך
וכאב מאוד והמשפט המכאיב ביותר
"באותו היום הפסקתי לאהוב אותך"
תירצת את האמירה בכנות שבה אני צריכה להתגאות
אולם באותו רגע נגוז כל רגש של גאווה שעוד קינן בי.
ביקשת הפסקה-רגע,32 שעות שתוכל להסתכל בהן
על הרגשות שלך ועל היחסים שלנו.
לחשוב על הכל ולהסיק את המסקנות הנדרשות
כמו ניתוח דו"ח, או ניתוח בכלל הכל היה.
מאוד סטרילי, מאוד נקי מבחינתך.
אתה הטוב הנחמד זה "שלא רוצה לפגוע בי"
אך אוי אלוהים כמה פגעת...

מצאת את הדרך הכי פחדנית לזרוק אותי
את האומץ לבשר לי את זה פנים מול פנים לא היה לך
בחרת בפיתרון הקל- קל בשבילך, זאת אומרת.
האינטרנט מהווה מפלט נוח מאוד לאלו המפחדים
להביט אחד לשני בעיניים.
מה קרה? פחדת שתתחרט ברגע האחרון?
ביקשתי ללכת- אמרתי לך שקשה לי כי אני לא יכולה לבכות
לא יכולה לבכות מול אמא שלי שבכלל לא יודעת על היחסים ביננו.
למה לא אמרתי לה?
אולי מעיין תחושה נבואית גורפת?
אולי עמוק בפנים ידעתי שלא נחזיק מעמד?
שאין בעצם מה לספר- ושהאהבה החדשה הזאת שמצאתי
זאת שבתחילה השיבה לי אהבה- אין בה באמת.

"אני רוצה שנישאר ידידים"
שנינו יודעים שאין במשפט הזה הרבה
"אני חושבת שאנחנו יכולים להיות חברים טובים"
"אני לא היא!" הטחתי בך
אבל לא נראה שזה עזר...
אני לא מוכנה לפסוע לגיהינום פעמיים בשביל שום גבר
אפילו לא אתה, שאותך אני אוהבת מאוד
אולי יותר מידי, יותר ממה שמגיע והגיע לך כפי שהתברר.
אני מפונקת מידי, אנוכית מידי
אני לא מוכנה שישימו מתחת לאפי דבר בו אני רוצה
מאוד ולבסוף יאסרו עלי לקבל אותו.
אם אתה שם אתה צריך להיות שלי ולא אינני רוצה בך בכלל.
בטח לא בתור ידיד, חיקוי עלוב ליחסים הנפלאים שהיו יכולים
להיות
לנו אילו רק נתת לנו סיכוי נוסף.

זה יעבור מבטיחות לי חברות שלי, יעבור מהר אפילו.
ומחשבה אחת ממלאת את ראשי
לא יכולת לדבר קודם?
כשעוד לא אהבתי אותך? כשזה לא היה כל כך כואב?
כשזה יעבור זה אולי יראה מצחיק.
לחשוב על כמה חסר בטחון היית,
ועד כמה חסרת ביטחון אני עכשיו.

כואב לי בכל כך הרבה דרכים וצורות
כואב לחשוב עליך.
לדבר עליך.
לחלום עליך-רק שזה קצת קשה,
קשה לחלום כששוכבים ערים במיטה לילה אחר לילה.

אני לא יכולה לכתוב יותר
דמעות מעוורות אותי
לא קל לחשוב עליך ועל מערכת היחסים
הקצרה שהייתה לנו קצרה מאוד.
בעצם-לא קל לחשוב בכלל.
ואולי לשקוע בתוך האינסוף של כהות החושים
זה מה שאני צריכה, מי יודע?