[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הלכתי, ויתרתי, ברחתי
לא, בעצם סתם עשיתי את עצמי מסכן
בתכלס,יכולתי פשוט להגיד לה שאני לא רוצה
אבל את האמת שרציתי מאוד.
טוב, אז הלכתי הביתה לבכות או סתם לעשות את עצמי בוכה.
בקיצור כדי סתם לרחם על עצמי.
הלכתי, עישנתי כמה סיגריות ונרגעתי.
למרות שלא רציתי להירגע ולא רציתי לעשן כי הפסקתי.
לא, את האמת שלא הפסקתי אלא סתם אמרתי לכולם שאני רוצה
להפסיק.
אבל לא רציתי.
טוב, זאת לא הנקודה פה.
אז כשנרגעתי הבנתי שאני לא רוצה להירגע.
אני רוצה להמשיך לבכות ולחשוב שהחיים כבר אוזלים, שאני מתעלף,
שלא בא לי לא לאכול ולא לשתות, שבא לי למות.
אבל בעצם הייתי רעב מוות והערב קבעתי עם חברים שלי יציאה
לסנוקר.
טוב, אני לא אצא, לעזאזל, לפני חצי שעה קרה לי אסון!!!
אני לא רוצה לצאת לשום מקום!!
אבל אם לחשוב שנית אני כן רוצה...
נפרדנו אבל מחר אני אקנה חדשה.
או שאני לא אקנה ואמשיך לבכות
אני מתגעגע אליך!!
אני רוצה לגעת בך שוב, ללטף אותך..
למה לעזאזל מכרתי אותך, מתוקה שלי?!
עברנו כל-כך הרבה ביחד..
אני לא יכול בלעדייך, היית הראשונה שלי
הגיטרה הראשונה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לזאת שאהבה את
התל-אביבי: איך
יכולת? הוא
שלי!

סוכרזית החיננית
שוברת לבבות


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/9/03 1:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יוריי ברנשטיין

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה