לפני שנתיים בערך
אותך פגשתי באימון
נראית די גרוזיני
אבל גם די חמוד
ניסית ללמד אותי
להילחם בחרבות
לא יכולתי לפגוע בך
והתחלת לצחוק
אהבתי את ההומור שלך
אבל לא חשבתי על זה
שביחד נהיה
ועוד לכל כך הרבה
אחרי אימון השני
לווית אותי לביתי
בדרך דיברנו המון
וחלפה מחשבה בראשי:
''אולי הוא יהיה שלי?''
לא ידעתי אז עד כמה צדקתי.
המחשבה חלפה; ואיתה עוד ארבעה חודשים
של חיים מלאים אכזבות ושמחות
ואחרי זה פגשתי אותך בהפתעה

הזמנת אותי לביתך
ואז הלכנו עם החברה
לשבת בגינה
ושם התחלתי אתך
אבל לא הבנת את הכוונה
באותו יום דיברנו אתך
עד הבוקר שלמחרת
וביום שבת היינו לגמרי לבד
אכלנו פיצה והלכנו לפארק
כעבור כמה שעות
ישבנו על ספסלים שמול ביתי
לא הצלחתי להחזיק את עצמי
ונישקתי את שערך בנשיקה עדינה
ולא הרגשתי שנישקתי את שערי
וביום ראשון חזרת לבסיסך
וביום שני הערת אותי
עם צלצול בפלאפון שלי
שאלתה למה לא התקשרתי?
עניתי שלא ידעתי שאתה מצפה
אחרי יומיים בערך
הצעת לי חברות
ואחרי כמה ימיים
עניתי לך בחיוב.
וכך התחיל הסיפור שלא נגמר
על אהבה אמיתית וחזקה
וזאת רק ההתחלה.