אני כל כך כועס. ואתה נמצא כאן, חסר אונים כל כך... ואני לא
יכול להימנע מלכעוס עליך.
  למה עשית את זה? למה? למה אתה אף פעם לא מסוגל לחשוב על מה
שטוב רק לך? למה אתה חייב תמיד להתחשב באחרים? אז נתת לי את
הקסדה. ותראה מה קרה... זה מה שרצית שיקרה? רצית לשכב כאן,
ושכולם ירחמו עליך ויגידו איזה בנאדם טוב היית וכמה זה לא מגיע
לך... זה מה שרצית?
  אז קיבלת את זה.
  ואני כל כך רוצה שתקום כד שאי אתן לך איזה סטירת לחי הגונה
ואסביר לך שאתה לא צריך להיות כאן כדי שנחשוב את כל זה.
  ואתה בכלל לא צריך להקשיב לכל מה שהם אומרים לך ועליך. רק
לי. אני הכרתי אותך באמת. ובגללי אתה כאן. הייתי צריך לעצור
אותך. הייתי צריך... לעצור אותך. הייתי צריך להגיד לך שאני כבר
אתפוס איזשהו טרמפ ואפגוש אותך שם. אבל לא עשיתי את זה. נתתי
לך לתת לי את הקסדה. אני פשוט כל כך אוהב לנסוע איתך על
האופנוע. האופנוע הזה מסמל כל כך הרבה.
  זוכר איך התרגשנו כשספרנו בפעם השביעית את הכסף וראינו שיש
לנו מספיק כדי לקנות אותו, ובסוף גילינו שחסכנו יותר מידי?...
  שמונה השנים האחרונות היו השנים הכי טובות בחיי. תכננו
להתחיל את האזרחות שלי ביחד. ובגלל שלא לקחת את הקסדה כנראה זה
כבר לא יקרה. לעזאזל איתך, רון, אתה רק בן עשרים ושלוש. אתה לא
אמור להתנהג ככה. למה לא חשבת על עצמך אתמול, הא? למה? זה כל
מה שאני רוצה לדעת... למה? למה עכשיו אני לבד. למה אתה לא קם.
ולמה אני מרשה לעצמי לכעוס עליך.
  ואז אני כועס גם על עצמי.
  אתה חייב לקום, רון, כי אני לא יכול עם כל הכעס הזה. אתה
בעצמך אמרת לי כמה זה לא בריא. ואין לי למי להפנות אותו ואני
יודע שאני רק קורא לזה כעס, ובעצם זה כאב אינסופי. ואני כל כך
רוצה להעיר אותך ושנעלה על האופנוע וניסע מכאן. נעזוב הכל. את
כל מה שעזבנו לפני שנים, נעזוב באמת.
  אבל זה בלתי אפשרי. כי אתה כאן, ואני לא. כי לי היתה קסדה
ולך לא. ואני יודע שתקום, כי אחרת החיים באמת לא טובים כל כך
כמו שאמרת.
  וכשתקום, תגיד לי. כי אני כבר לא אהיה פה.
  ניקיתי את האופנוע והשארתי אותו בחנייה שלך, עם האף החוצה
כמו שאתה אוהב. אני פשוט לא מסוגל להיות פה בלעדיך, אז אני
עוזב. אבל אתה תדע איפה למצוא אותי. אתה תעלה על האופנוע שלך,
ותדע איפה למצוא אותי.
  אבל תשים קסדה, רון, כי אני אוהב אותך. אתה שומע אותי? אני
אוהב אותך.
  והאופנוע הזה חיבר אותנו ביחד, ואני לא מוכן לתת לו להפריד
בינינו. אתה עדיין חייב לי עליו, זוכר?

אני באמת באמת אוהב אותך.
היית אחי בכל מובן!


                                                           
             אורן

נ.ב.
  הקסדה נשברה כשנפלנו, אבל הנהג היה מאוד נחמד, ועזר לי
לקנות אחת חדשה. יותר טובה. גם לו יש אופנוע. שמתי אותה בקופסא
שלנו, ליד האופנוע.
  אז תקום מהר, טוב?...
  אני מקווה שאמא שלך לא תשכח את המכתב יותר מידי זמן. היום
יום רביעי.