|
את שם ואני כאן
חושבת עליך
שבר חיוך בקצה עינך
ובה אטבע עד בלי שוב.
כמהה אליך
אל חום ידיך
רחוקות, בלתי מושגות
את כל צבאי אשלח לכובשן
את פרפר יום
מלטפת כל עובר אורח
ואני רק אייחל להתקל בך
ובזאת לא אזכה
האם קיומך ממשי
זאת כבר לא אזכור
זכר צדודיתך מתעתע בי
נראה כחלום חורף ישן
ובשמש הקופחת
אסתתר בפינות מוצלות
חיית לילה מתוסכלת
שנזרקה לעולם הלא נכון |
|
|
אמש אנוכי ואחד
מלקוחותיי
הנאמנים בגן
החשמל עסקנו
בפעילות
שהצניעות יפה
לה.
באיזשהו שלב
אמרתי לו, "טוב,
תשמע, אולי תצא
כבר?"
אז הוא אמר "אבל
אי אפשר לצאת,
אנחנו במבצע של
בזק."
פתאום נזכרתי
למה אני שונא
אותם כל כך.
אפרוח ורוד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.