כל אחד יכול לחיות כמו מלך, לא כל אחד יכול לחיות כמו נווד.
     
במקום שבו הלב נמצא,
שם הראש יכול להגיע להישגים.
     
האמונה נותנת כוח,
הבעיה שלא לכל אחד יש את הכוח להאמין...
     
רק מי שהתהלך בתהומות הייאוש
יכול להגיע לפסגות האושר
     
הפואטיקה היא כפלסטלינה בידי הכאב.
     
אפילו החיים עצמם לא חזקים מספיק כדי לרצות לחדול להתקיים.
     
יש משהו יפה בלהנציח את העצב, זה עצוב כשצריך להנציח את
השמחה.
     
במלחמת הקיום של הבלגניסט מול הפדאנט, הבלגניסט לעולם ינצח.
     
להתאהב זה כמו ללכת על מסילת רכבת,
בלי שעון עם אטמים באוזניים,
אתה אף פעם לא יכול לדעת מתי זה יפגע בך.
     
האם השפיות היא צורך קיומי...
מותרות...
או שמא בכלל עול...

ויש שאומרים שבכלל שפיות היא נורמה.
     
על סיוע שהוא בחזקת טיפה בים: זה כמו לנסות לצבוע דף לבן (4-A)
בפיילוט 5-V.
     
מי שלא מתחרה באף אחד, אף אחד לעולם לא ישיג אותו.
     
על שנאה ניתן לבנות רק חורבות.
     
היום כל דבר עוטפים אותו באידיאולוגיה ושמים עליו תווית של
מחיר.
     
מה שתמנע לעשות מתוך עצלות,
סופו שייעשה מתוך הכרח.
     
שלוש פעמים בחיי ראיתי איך הבלתי אפשרי הופך לאפשרי:
איך ההר הופך לגבעה,
איך הברזל מתרומם כנוצה,
איך החומר נכנע מול הרוח.
בשלושתן היו מעורבים כוח רצון, התמדה ונחישות!
     
ככל שגדלים אידיאלים כמו "כשאוהבים הכל אפשרי", לאט נעלמים
ובמקומם הבאים שיקולי אינטרסים וכדאיות. מזל שהמצאנו מושגים
כמו אחריות אחרת איך לעזאזל היינו מתרצים זאת לעצמנו .
     
משהו קטן על הטבע האנושי..
אנשים נוטים לחזור למקום שטוב להם בו
כי היה להם בו טוב.
אנשים נוטים לחזור למקום שרע להם בו
כי הם מפחדים שבמקום אחר יהיה להם יותר גרוע.
כלומר לא משנה לאנשים אם היה להם טוב או רע במקום,
הנטייה לחזור בעינה עומדת
     
להיות מאושר זה לא באמת קשה
כשחושבים על זה,
הבחירה כל הזמן בידינו:

אל תעבוד קשה כשאפשר לעבוד קל
אל תקנה ביוקר כשאפשר לקנות בזול
אל תהיה עצוב כשאפשר להיות שמח
אל תתייאש כשאפשר להתעודד
אל תלך שפוף כשאפשר ללכת זקוף
     
אומרים שיש הרבה דרכים לחיות את החיים, אני מכיר רק שתיים:
לידם כסערה חולפת
או
בתוכם - בעוצמה ברגש.