המרחק דוקר לי מבפנים
כמו קיפוד משתולל
שנלכד בין הריאה לבין הגב
קשור לעורק הראשי
ופוצע אותי,
בלי כוונה,
כדור רסס שמתפרק בין הוורידים המחשבים
להתפקע
ומפזר נקודות מלהטות של עופרת כבדה,
מאיטה את קצב הנשימה
כמו לפני שנרדמים,
רק שהמנוחה הסתבכה עם השבשבת הזאת
והיא מתפרעת ברוח חזקה של חורף,
המיילים בין העיניים שלך לשלי
שמרחיקים את האוויר שמתעכב,
תפוח שמונח מעל הקרקפת שלי
ונוזל כמו תרעלה לתוכי
בלי לחכות לקלע של חץ וקשת,
והוא מתחבר עם הזמן
שכרת נגדי ברית
ומותח עד לקצוות העצבים
שלמדו כל-כך מהר את ההברות של השם שלך,
פורם אותן אחת אחת