בקינה ספונטנית
על החיים שנוזלים לי בין האצבעות
אני מרטיבה את הכרית
וחושבת שמזמן לא בכיתי סתם כך,
על עצמי,
ודווקא מגיע לי להקדיש לי כמה דמעות.
כשהעיניים מתחילות להתייבש אני מתחילה לחשוב
וקצת עצוב לי לאבד את הכאב הממוקד שלי
ולהרגיש שבמילים אלו ממש אני כמו מתאבלת
ולא יודעת על מי.
הלילה שבין השמיני לתשיעי באפריל 2004.
אם כבר יש לי צורך לכתוב, אני מנצלת את זה... | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.