אני מרגיש קרוע,
אני מרגיש אבוד בעולם של כאב, זיוף, רוע וחוסר הבנה.
אני מרגיש לבד,
אין מי שיחזיק אותי שאני נופל,
אין מי שישמע את זעקתי.
עם השנים איבדתי אנשים יקרים לי,
הכאב הצורם כשאתה נפרד מבן אדם כל כך יקר לך.
אני מרגיש כמו רובוט שנשלט על ידי כולם
כמו בובה שמפרקים חלק ממנה כל יום מחדש.
הרבה כאב עברתי בחיי,
איבדתי את התמימות,
הבנתי שלא הכל מושלם,
הבנתי מה זה לאבד אנשים אהובים,
איך זה להיות מושפל.
להיות במצב בחייך שאתה נשאר ללא תקווה,
שאין דרך אפשרית שאפשר ללכת.
הפחד שלא חווית את כל הדברים שחלמת עליהם.
כמעט כל מי שאהבתי נעלם,
אני לא רוצה שדברים ישתנו,
אני רוצה להיות הילד הקטן עם חיוך על פניי.
הכאב גדול,
הורג את החלומות,
הורג את התקווה,
הורג את הנשמה.