אני מפחדת לאבד אותך אתה הכל בשבילי:
הידיד הכי טוב שלי,
הבנאדם שאני הכי אוהבת.
אני אוהבת איך שאתה צוחק והעיניים שלך מאירות.
אוהבת איך שאתה בוכה ומנסה להסתיר את זה כי בכית פעמיים בחיים
שלך.
אוהבת איך שהשיער שלך תמיד נופל על העיניים,
ואתה תמיד מעיף אותו לצד ואני צריכה לסדר.
אני אוהבת כשאתה מחבק אותי חזק חזק ועושה את הקול המצחיק הזה
שלך,
נו אתה יודע...
הבנת.
ועושה פרצוף חמוד כשאנחנו עולים במעלית עם המראה,
וקורא לי דובת קוטב בקול הזה.
אני אוהבת כשאתה נשפך מצחוק ואז מפסיק בבאת אחת ואני נקרעת.
אני אוהבת שאתה מגיע אליי עם האופניים שלך,
וכשיש לנו שיחות כאלה שאתה אומר לי הכל.
אני אוהבת שאתה לא נוחר בלילה,
ושאתה מחבק אותי תמיד כשאנחנו ישנים ביחד.
אני אוהבת שכשאתה קרוב להירדם ואני שואלת אותך דברים אתה עונה
אהמ.. אהמ...
אני אוהבת כשאתה מתעורר לפני ומעיר אותי בנשיקה למרות שניסית
להעיר בנענועים כבר שעה.
אני אפילו אוהבת את החולצה הטורקיז עם הצבים.
אמרתי לך את זה כבר פעם שלא תשכח אני הכי אוהבת לאהוב אותך.
וחבל לאבד בנאדם כזה כי יש אנשים שחיים חיים שלמים בלי למצוא
אדם כזה.
ואני מצאתי...
ואני מודה עלייך כל יום שעובר,
אבל עולה עליי ההרגשה שמחר כבר לא תהיה פה.
אני צודקת נכון?