גל שירה / אם ובת |
תפוח בפי הקורבן
והיא קוראת לי חזירה
שמחתי מחרחרת מילה אחרונה
גם את זו היא מנסה לשדוד.
אני עונדת בגדי רובין הוד
הם כזיקית, לובשים שחור לבן
אסירים למילות האויב.
אמא, אולי תקשיבי,
תרפי מצבע הפחם.
תני לשקט לצייר לנו בית
עם פרח ורוד
והשמש תחייך
בטוש בלתי מחיק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|