אין לך פאנצ'ים בסיפורים שלך רק אווירה, היא אומרת. אני עונה
שזה כמו בחיים, אין פאנצ'ים, רק אווירה שבדומה לאווירה בחדר
היא לא משהו שאפשר להגיד עליו משהו טוב. מה עוד את לא אוהבת
בסיפורים שלי?
אני שונאת את זה שזה תמיד דיאלוג עם איזה בחורה שבמידה מסויימת
היא הפנטזיה שלך.
את יודעת שזה כולל גם אותך, אני עונה, וברגע שאני אפסיק לכתוב
את הסיפור את תיעלמי.
אני יודעת ולא ממש אכפת לי, אני לא מהנקשרות. חוצמזה, אני
בטוחה שאני אופיע בגרסה זו או אחרת בסיפורים הבאים שלך ואם כבר
אנחנו מדברים על זה, אתה מוכן להפסיק לעשות אותי עם שיער שחור
ועיניים כחולות? קצת נמאס לי מזה. בא לי להיות ג'ינג'ית
טמפרמנטית.
אני לא כזה קלישאי, את יודעת.
אתה רק חושב את זה על עצמך, היא עונה בגלגול עיניים נונשאלנטי.
אתה מלך הקלישאות שיושב בארבע בבוקר וכותב סיפור רפלקטיבי על
בחורה ובמקום להתלהב ממנה אתה מתלהב מלכתוב רפלקטיבי.
מה את רוצה? זיון? גופו התקשה כנגד גופה המתעגל אליו ברכות.
זה יכול להיות נחמד מדי פעם, אתה יודע. לא רק דיכאון ושיחות על
כלום. פעם אחת תיתן לי להרגיש אישה.
את מתכוונת, פנטזיה של אישה.
כן, גם משהו, אתה יודע. במקום לזיין אותי אתה מושיב אותי
בבארים אפלים בתל אביב. אפילו אתה לא מתאמץ לשים אותי בהודו או
בבריסל. פאקינג ת"א. וזאת כבר לא קלישאה אלא סתם עצלות. מילא
שאתה לא נוסע לשום מקום, זאת כבר הבעיה שלך , אבל אתה יכול
לפתוח איזה לונלי- פלאנט ולמצוא לי איזה בית קפה בקזבלנקה.
קזבלנקה?! אני נראה לך המפרי בוגרט שמרים כוס לאיך שאת נראית?
נראה שנמאס לה להתווכח והיא מתחילה ללטף אותי בעיניים שלה.
היא לוגמת מהבירה בלגימות קטנות, שפתיה נפשקות אט כדי להכיל את
המשקה. די, אני לא מוכן לזה.
את לא תפעילי עליי את המניפולציות הזולות שכנראה למדת מסרטים
סוג ז' בערוץ הסרטים בלילה.
כן ומעניין מי ראה אותם באמת! עכשיו היא כבר ממש צועקת ואני
ממש מפחד שהיא תתחיל לשבור דברים במה שיהווה מטאפורה זולה
למערכת היחסים הקלוקלת שלנו.
אתה בטוח שזו מטאפורה? היא שואלת אגב הרמת גבה, דבר שהיא לא
מוכנה ללמד אותי איך עושים.  אני חושב שכן, זה בטוח לא דימוי.

אף פעם לא הבדלתי ביניהם היא אומרת וזה אף פעם לא נראה לי
חשוב.
זה חשוב רק ל-תסלח לי על הביטוי, פלצנים כמוך שלקחו איזה קורס
בספרות וחושבים שהם יכולים לקשקש עם אנשים כמוהם על מטונומיות
ומטאפורות כאילו אין מחר.
מה את רוצה? לא כזה מעניין לנו בחיים. אז תעשו משהו עם עצמכם.
אני ושאר נשות הפנטזיה מכל הסיפורים כבר שבענו יותר מידי
מרורים מכם. שאר נשות הפנטזיה? את מכירה אותן? מכירה?  ברור
שאני מכירה אותן. אנחנו יושבות יחד אחרי שאתם הפסאודו סופרים
מצליחים סוף סוף להירדם אי שם בקצה הלילה בברים האפלוליים שאתם
שמים אותנו. ועל מה אתן מדברות?  
אתה מצפה לאיזה סקס והעיר הגדולה, נכון? אני מצטערת לאכזב
אותך. זה לא ממש ככה ודי בגללכם. ואתה יודע מה? לקראת הבוקר
מגיעים גם הגברים מהסיפורים של הבנות שבטח מתאימות לכם והייתם
גם מבינים את זה אם הייתם מצליחים להפסיק להתעסק כל הזמן בנו.

נו, ואיך הם?
איך הם יכולים להיות? בדיוק אותו חרא דכאוני, לא בנוי לקשר שהן
מכירות. טיפוסים שחושבים שזה נורא מרשים אותנו שהם שותים את
הג'יימסון שלהם בלי קרח. ואני יודעת שזה מה שאתה שותה.
מוזר? לא יודעת. זה בכל זאת הסיפור שלך.