הייתי בהרבה מקומות, הייתי בסין ,ביפן ובהודו הייתי גם בקנדה
וספרד הייתי בהרבה מקומות למרות שלא זזתי מהבית, איך הייתי בכל
המקומות האלה ? אתם שואלים אז  לפני שאני אענה לכם על זה אני
רוצה להציג את עצמי שמי טל ואני בת 23 . ועכשיו אני אחזור
לסיפור ואני אגיד לכם כל המקומות היפים האלה כרגע הם חלק
מדמיון שלי, תכננתי לעשות טיול בכל העולם אני וידיד שלי אבל
אתם מבינים הייתי מתה לנסוע לכל המקומות האלה אבל אחרי מה שקרה
לי ביום שלישי לפני שנה  אני די מנוטרלת, היום אני "חוגגת" שנה
לתאונה שהייתה לי זה אולי נשמע מצחיק שאני "חוגגת" את התאונה
שלי אבל התאונה הזו שינתה את חיי בשניה. לפני שנה  אני וידיד
שלי נמרוד נסענו לטיול באילת,היה נפלא נהנינו בכל רגע חזרנו
אחרי שבוע במכונית שלי אבל נמרוד נהג כי אני הייתי עייפה ולא
שמתי לב למה שקרה סביבי האירוניה היא שאני תמיד עושה זה שמה
חגורה אני לא נוסעת עד שכולם חגורים אבל נרדמתי וכנראה מתוך
שינה הוצאתי את החגורה כי לא היה לי נוח אני לא זוכרת את החלק
הזה מהתאונה פשוט.
אז מה שקרה אני נרדמתי וכנראה שגם נמרוד נירדם  והוא נכנס בתוך
עמוד ואני עפתי מהאוטו על הרצפה מזלי שלא נפגע לי הראש יותר
חזק ממה שהוא ניפגע  כי אחרת לא הייתי קמה,ידיד לי ניצל ואני
לא קמתי מהתרדמת במשך  שלושה חודשים לפי מה שאימא שלי סיפרה
לי.
אז אני שוכבת לי על החוף הלבן באיזה שהוא אי בתאילנד עם נמרוד
ואנחנו משתזפים מסתכלים על האנשים... לא קמתי שלושה חודשים
ונמרוד ידיד שלי ישב לידי והיה איתי כל השלושה החודשים הללו
הוא הרגיש רע כאילו זה הייתה אשמתו אבל אני זו שהורידה את
החגורה ולא הוא, אני. לפי אימא שלי נמרוד היה לידי  יום ולילה
מפעם לפעם הלך הביתה אבל תמיד באותה שעה היה בא ומבקר אותי
מביא לי את השירים שאני אוהבת ואת המפות ומספר לי על הטיולים
הרגלים שתכננתי אני והוא לעשות.
אני גולשת לי בשוויץ עושה סנובורד ונהנת מהחיים  קופצת וגולשת
עושה סלטות באוויר...
אבל אני במצב שכיבה וככה עוברים להם החודשים ואני לא קמה לא
רציתי כל כך, אהבתי להיות בכל המקומות האלה,ונמרוד לפי מה
שאימא שלי אמרה לי טיפל בי והיה איתי כל הזמן, פשוט אני ונמרוד
ידיד נפש אנחנו מכירים מהגן ילד כזה יפה הוא היה עם עיניים
ירקות ועור בצבע שוקולד שיער שחור היה רזה אבל עכשיו הוא מפותח
הוא פיתח שרירים הכוונה, והכול אנחנו עושים ביחד מללכת מכות
בגן שהיינו קטנים עד לשחק פול שאנחנו בכיתה י"ב  אתם בוודאי
חושבים לעצמכם אם אנחנו כאלה קרובים אז למה אנחנו לא חברים הרי
אנחנו אוהבים אחד את השני יותר מכל דבר אחר אבל אתם מבינים
למרות שפעם רציתי שזה מה שיהיה שאני ונמרוד נהיה ביחד זה בלתי
אפשרי כי נמרוד לא אוהב בנות,שזה אחלה כי שנינו יכולים להסתכל
על בחורים .
אז אני בתרדמת ואני מרגישה לבד כשלפתע שמעתי איזה שהוא  קול
קורא לי הסתכלתי לכיוון הקול ולא ראיתי כלום אבל שמעתי את הקול
קורא לי שוב הלכתי לכיוון של הקול המשכתי ללכת נורא רציתי לדעת
מי קורא לי  מי זה שרוצה אותי אבל לא ראיתי מי זה שלחתי יד
לתפוס את הקול אבל לא הצלחתי כי זה לא אדם זה צליל. וככה זה
היה ימים ולילות כנראה כי ככה הרגשתי אבל מה שהיה באמת זה עברו
שבועות ואני לא יוצאת מהתרדמת  ונמרוד יושב לידי ומחזיק לי את
היד לפתע הוא חש לחיצה לחצתי על היד שלו כנראה חיפשתי את הצליל
וזה היה שיר ברדיו שאהבתי כל כך והקול היה הבחור בשיר ששר, לאט
,לאט פתחתי את העיניים וראיתי את נמרוד לא יכלתי לקום אפילו לא
להרים את הראש נמרוד עמד בשוק ולא זז אימא שלי נכנסה לחדר
והכוס קפה שהיא הביא נפל על הרצפה היא רצה לקרוא לאחות ואני
יושבת שם עם עיניים פתוחות  ונמרוד לא זז יושב בהלם. אחרי כמה
דקות הוציאו את נמרוד ואימא שלי מהחדר וטיפלו בי את זה אני לא
זוכרת כי  התעלפתי קמתי  אחרי שעה בערך עזרו לי קום אימא שלי
ישבה לידי ונמרוד ישב בחוץ לא רציתי לדבר רציתי את נמרוד הוא
נכנס ואז הרופא נכנס גם הוא סיפר לי שהייתי בתרדמת שלושה
חודשים ועכשיו יש לי בעיה עם עמוד השדרה ויש סיכוי שבחיים אני
לא יעמוד יותר, הדמעות עמדו לי בגרון לא ידעתי אם לצעוק או
לבכות נמרוד בא לחבק ורציתי להדוף אותו ממני אבל באותו זמן
רציתי לחבק אותו,רציתי למות כן זה מה שרציתי פשוט לנתק את עצמי
מהמכונות ולמות לזחול על הרצפה ולפול לכביש אבל באותו זמן לא
רצית חיבקתי את נמרוד חזק, חזק  ובכיתי דמעות של שלושה חודשים
ירדו לי מהעיניים  לא ידעתי מה להרגיש לא ידעתי מה לעשות  כל
כך רציתי  שהכול יחזור לאותו מקום לפני התאונה אבל זה לא יכול
לקרות. למחרת החזירו אותי הביתה כי כבר לא הייתי צריכה להיות
שם וגם לא רציתי להיות שם רציתי להיות במקום מוכר ואהוב.
כשהגעתי הביתה הכול היה שונה לי כל כך כי לא הייתי בבית שלושה
חודשים בגלל התאונה ושבוע בגלל אילת,אימא שלי צבעה את הבית
בירוק בקבוק   היה לנו טלוויזיה חדשה 34 אינץ משהו עשר אחי לא
היה בבית  הוא כנראה היה אצל אבא שלי שהחליט לחזור לחיים שלנו
אחרי   עשר שנים שהוא פשוט נעלם  אני לא הסכמתי להיות לידו
בכלל הוא עזב אותי שהכי הייתי צריכה אותו הייתי צריכה להפסיק
ללמוד בשביל לעזור לי אימא שלי בבית  אחי הקטן בכלל לא ידוע
שהוא עזב כי שעמם לו לאבא שלי להיות באותו בית עם אותה אישה
ואותם הילדים אז הוא החליט לעזוב את הבית ולא לחזור, יום אחד
לפני חצי שנה בערך באתי מהלימודים ולא היה אף אחד בבית נכנסתי
הביתה ובדיוק אז הטלפון צלצל אז הרמתי אותו, ענה לי קול לא
מוכר הוא שאל עם סיוון שזו אימא שלי אם היא נמצאת אמרתי שלא
הוא שאל עם מי הוא מדבר אמרתי את שמי ואז השיחה השתתקה הוא לא
דיבר שאלתי אם הכול טוב?
הוא שאל בת כמה אני ומה אני עושה עכשיו, סיפרתי לו שאני בת 23

ואני לומדת ושאלתי שוב מי הוא ולמה אכפת לו עלי? הוא חשש לספר
אבל אמר הוא אבא שלי הטלפון נפל לי מהיד באותו הרגע אימא שלי
נכנסה מקניות וראתה כי אני לבנה כמו סיד היא שאלה אותי מה קרה
ואמרתי "אבא שלי זה שנטש אותי רוצה לדבר אתך" אימא שלי הרימה
את השפופרת ואמרה: "אם עוד פעם אחת תצלצל לפה אני מבטיחה לך
שאני אדאג לצו הרחקה" וניתקה את הטלפון רצתי לחבק אותה והמשכנו
להתחבק עד שיוני אחי הגיעה,כמובן שהיא לא הצליחה להשיג צו הוא
קיבל אישור מבית המשפט לבקר את הילדים שלו הסיבה שהוא עזב
לטענתו היא שהוא ילד שהוא אנחנו נולדנו והוא נלחץ, אני יודעת
שזו לא הסיבה הייתה לו מישהי אחרת והיא רוצה להכיר את הילדים
שלו כנראה. אז בית המשפט חייב אותנו לפגוש אותו  פעם בשבוע
אני לא חייבת כי אני אחרי גיל 18 אבל יוני אחי כן רואה אותו כי
הוא רק בן 13, הוא היה בן שלוש שאבא עזב אותנו. אז יוני אצל
אבא ואני מסתכלת מסביב  מנסה להיכנס לחדר שלי עם כיסא הגלגלים
נתקעתי בכניסה רציתי למות אני אפילו לחדר היפה שלי לא יכולה
להיכנס נמרוד בא אחרי וניסה להכניס אותי עם הכיסא אז במקום הוא
הרים אותי ושם אותי על המיטה.ישבתי על המיטה והסתכלתי מסביב
לחדר המיטה הייתה במקום  הטלוויזיה תלו אותה שיהיה לי נוח
כנראה,את המחשב הזיזו בשביל שאני אוכל לעבוד ולגלוש כמו שצריך
אמרתי לנמרוד שאני רוצה להיות לבד אבל הוא לא הסכים ללכת הוא
אמר שהוא איתי עד שהוא ירגיש שהאשם עבר לא, אמרתי לו שזה לא
אשמתו אלא אשמתי והוא יכול להיות משוחרר מהאשם אבל נמרוד כנראה
לא הרגיש טוב עם עצמו, הוא עזר לי להתלבש והשכיב אותי לישון
הוא אמר לי שהוא יבוא לבקר אותי מחר ושאני אצלצל אליו בכל פעם
שאני אצטרך עזרה אמרתי טוב כשהוא יצא מהבית קראתי לאימא שלי
ואמרתי לה: "למרות שאני אוהבת את נמרוד אני לא רוצה שהחיים שלו
יפסיקו בגללי, גם ככה אני מרגישה כאילו מחקתי לו שלושה חודשים.
ממחר אני רוצה לנסות לחיות לבד אני רוצה לנסות לעשות הכל לבד
כי ככה צריך אפילו שאני לא יכולה ללכת נכון את תעזרי לי אבל יש
לך ילד לטפל בו אבל הכי חשוב זה שאני לא רוצה שנמרוד יבוא לפה
יותר אולי לבקר מפעם לפעם הוא דופק לעצמו את החיים ואם זה
ימשיך לא היו לו חיים יותר אז הוא לא מגיע יותר" בכיתי שאמרתי
את זה הלכתי לישון.
למחרת בבוקר צלצל הטלפון זה היה נמרוד לא  עניתי הוא חיכה לי
מחוץ לדלת  אני יודעת שהייתי צריכה לפתוח את הדלת או לענות
לטלפון אבל רציתי שהוא יעשה מה שהוא צריך לעשות בחיים שלו
ויעזוב אותי לנפשי.  ככה עברו להם השבועות לבסוף נמרוד הפסיק
לצלצל ולבוא אלי, באותו היום בערך בשעה 12 בצהרים הייתי צריכה
ללכת לפיזיותרפיה עליתי על הכיסא ונסענו משם באוטו של אימא שלי
הגענו לבית החולים ונכנסתי פנימה  עמד מולי בחור בן 27 בערך
לומד רפואה ושמו עידו הוא מתלמד שם ועובד בתור חובש  חייכתי
אליו הוא ניגש אלי ואמר לי את שמו חייכתי אליו שוב קצת בהסמקה
הוא הסביר לי שכל יום יהיה לי מאמן אחר כי זה במשמרות  "ואם
ירצה השם" ככה הוא אמר  את תלכי בסוף וגם תוכלי לנסוע התחלנו
בטיפולים ניסתי ללכת אבל כמעט כל הזמן נפלתי לא רציתי שהוא
יראה שאני בוכה אז בלעתי את הדמעות בזמן האימונים שלי סיפרתי
לו על הטיולים שאני וידיד שלי רצינו לעשות סיבוב בכל העולם
ושעכשיו בטח נמרוד עושה אותו לבד "אמרת נמרוד בחור צעיר בן 23
בערך עם כהה כזה ?" התפלאתי שהוא מכיר אותו ואמרתי :"כן הוא
איך אתה יודע" ,"הוא לא נסע לשום מקום הוא נמצא פה הוא מתנדב
פה". עצמתי את עיניים ודמעות החלו לזרום בכיתי ולא יכלתי
להפסיק אני לא מבינה עד היום את הכמות הזו של הבכי עידו הרים
אותי וחיבק אותי אמר שהכול יהיה בסדר ושאני לא אדאג הוא לא ידע
איך להגיב ניגבתי את הדמעות שלי והוא החזיר אותי לכסא הוא אמר
לי לבוא מחר לא רציתי ללכת רציתי למות לא רציתי להיות פה בכלל
רציתי הביתה אבל לא יכלתי לזוז כל הגוף שלי לא זז לא יכלתי
לנשום והתעלפתי כשקמתי ראיתי שאני שוב בבית החולים באיזה שהיא
מיטה  אימא שלי הייתה לידי בוכה ונמרוד עמד בחוץ הוא לא נכנס
הצטערתי על כך שהרחקתי אותו ממני וקראתי לו לבוא נמרוד נכנס
וחיבק אותי חזק  ביקשתי סליחה והוא סלח לי הוא אמר שהכול טוב
איתו אבל לא בטוח שאני בסדר,ואז הרופא נכנס :" טל אני לא יודע
איך לומר לך את זה אבל יש קצת סיבוכים עם משהו בתוך הגוף שלך
צריך לעשות בדיקות שוב את לא אמורה להתעלף ככה"  נבהלתי לא
רציתי לחשוב מה הבעיה שלי אפילו, הלכנו לעשות את הטיפולים
מסתבר שזה רק לחץ והכול בסדר איתי חוץ מהרגלים כמובן. חזרתי
הביתה בלילה לא יכלתי לישון קפצו לי מול העיניים כל מני תמונות
מהתאונה קמתי בבהלה  התכוונתי להרים טלפון לנמרוד אבל לא רציתי
סתם להטריד אותו אז חזרתי לישון. התחלתי ללכת לפסיכולוג בשביל
החלומות והכול הסתדר אצלי.
וככה עברה לה השנה ואני "חוגגת" שנה לתאונה שלי חזרתי ללמוד
נמרוד יוצא עם מישהו כבר חודש וחצי ,אז אני יושבת לי מול כל
המפות שלי מתה לצאת לטיול שאני לא יכולה כי אני לא יכולה לעשות
טיולים רגלים ונמרוד לא יבוא איתי בכלל כי הוא עסוק.באותו הערב
מישהו צלצל בדלת ונסעתי לפתוח אותה עמד מולי איש בן 45 בערך
שיער חצי לבן חצי שחור עם משקפים כחולות הוא הסתכל עלי ואני
עליו ולא זיהיתי אותו הוא ניגש וחיבק אותי לא זזתי לא ידעתי מי
זה  פתאום אחי הקטן יצא מהחדר וצעק: "אבא אני כל כך שמח שאתה
פה יש לי כל הרבה לספר לך" שקלטתי שזה אבא שלי דחפתי אותו ממני
לא רציתי שום דבר ואיש הזה  הוא אמר ליוני: "תכף בן אני אתך יש
לי רק משהו לסגור פה ואני בא אוקי חמוד", יוני התיישב על
הכורסא וחיכה. אבא שלי  ניסה לגשת אלי שוב אבל אני סירבתי הוא
קרע ברך ואמר: "טלי חמודה שלי אני מבקש ממך רק תקשיבי לי זה
הכול אני יכולה לעזור לך אני רוצה לעזור לך רק תקשיבי לי אני
אוהב אותך למרות הכול ואני יודע שאת לא תסלחי לי כל כך מהר אבל
בבקשה ממך רק תקשיבי לי ", "תקשיבי לו!!" אמר יוני אחי הקטן,
"הוא רופא רגלים" אמרתי :"טוב יש לך חמש דקות שוט" אבא שלי
חייך ואמר לי :"טוב מתוקה תראי אני יודע שאת רוצה לנסות ללכת
שוב כי את רוצה לצאת לטיול שלך בכול העולם ומגיע לך ללכת לטיול
הזה אז ככה יש שני דרכים או שפשוט תעשי את הטיול שאת על כיסא
גלגלים או שתנסי את הדרך שלי והיא אני מכיר רופאה מנתחת ממש
מעולה והיא הסכימה לקבל אותך בשביל לראות אם אפשר לאפשר לך
ללכת אבל הרופא לא פה אלא בספרד אז מה את אומרת את רוצה
לנסות?" לא ידעתי מה לומר לו רציתי לבכות באותה שניה אבל לא
ידעתי אם אלו דמעות אושר או דמעות עצב  אמרתי לו :"אל תחשוב
שה"המתנה" הזו תגרום לי לסלוח לך כל כך מהר שנטשת אותי", "לא
חשבתי אחרת" אמר אבא שלי וחיבק אותי והפעם לא דחפתי אותו.
בדיוק אז אימא שלי נכנסה היא ראתה אותו ואת בעלה לשעבר מתחבקים
ולא ידע מה לומר יוני רץ אליה וסיפר לה בקצרה מה שהולך לקרות
באותה השניה נמרוד צלצל אלי הוא נישמע עצוב
אמרתי שאני באה עליו כי בבית שלי יש בלגאן הוא אמר בסדר ונסעתי
אליו. בבית שלו הוא ישב בוכה בכל הזמן שאני מכירה את נמרוד לא
ראיתי אותו בוכה הוא ישב על הרצפה שכל הבגדים היו עליו ובכה
זזתי אליו הוא התרומם והתיישב לידי  חיבקתי אותו חזק ואמרתי לו
שאני אוהבת אותו ותמיד אוהב אותו גם אם הוא לא אוהב בנות.
נמרוד הסתכל אלי ואמר: "טלי את לא תכעסי אלי נכון לא משנה מה
אני אומר לך נכון??" הסתכלתי עליו הוא ניראה כל כך סובל אז
הנהנתי בראשי
ואמרתי :"שוט" ,הוא התחיל לספר לי שבחור שהוא יצא איתו בחודשים
האלה לא היה בחור אלא בחורה ושהוא אף פעם לא היה הומו הוא פשוט
לא רצה להרוס את הקשר הידידות שיש בנינו והוא פחד שהוא יתאהב
בי ואני בו אז הידידות תיהרס , הסתכלי אליו לא ידעתי מה לומר
אז לא אמרתי כלום והוא המשיך :"טלי למרות הכול אני לא יכול
אחרי כל מה שעברנו אני לא יכול להיות עם בחורות אחרות אני
מעדיף למות מאשר לא להיות אתך את מבינה אני כל כך אוהב אותך כל
השנים האלה אבל פחדתי שאת לא תרצי אותי כי אני את יודעת מוזר
כזה מדבר כמו בחורה" הסתכלתי עליו הוא החל לבכות שוב  אמרתי לו
:"נמרוד אני תמיד אהבתי אותך הייתי גם מאוהבת בך אבל אתה אמרת
לי שאתה הומו אז לא ניסיתי ועכשיו שאני נכה ולא יכולה לעשות
כלום לא חשבתי שאתה תרצה להיות איתי בכלל, אבל יש לי חדשות!!
אולי אני אוכל ללכת יש ניתוח בספרד אצל רופאה שאבא שלי מכיר
(הקשבתי לעצמי זו פעם ראשונה שאמרתי אבא)  ואולי אני אלך שוב
ואז נוכל ללכת לטיול בכול העולם". התחבקנו והתנשקנו הוא ליטף
אותי ונגע בי בצורה שבחיים שלי לא הרגשתי ככה נגיעות של אהבה
היד שלו ליטפה אותי והחלה לגעת במקומות שלא הרגשתי  כבר שנה
אבל משום מה שהיד שלו נגע במקומות האינטימים שלי חשתי חום עולה
לי ליטפתי אותו בחזרה הוא הרים אותי והשכיב אותי על המיטה
ושכבנו (אתם מבינים אני אולי נכה אבל החלק הזה בגוף לא נדפק)
שכבנו כל הלילה כאילו השלמנו שעות של אהבה יחד. בבוקר המשכנו
לשכב אחד ליד השני הטלפון שלי צלצל זה היה אבא שלי הוא אמר לי
שאני צריכה לבוא עכשיו כי יש לו משהו דחוף לדבר איתי  אני
ונמרוד נסענו לבית שלי , בבית אבא שלי ישב לידי ואמר: "תראי,אז
ככה, אוקי אני אהיה דוגרי הניתוח הוא מאוד מאוד מסוכן יש סיכוי
שלא תתעוררי בכלל אני רוצה רק שתדעי את זה אוקי   ואם את לא
רוצה לעשות את הניתוח  הזה  אני אבין. דרך אגב אתמול בלילה
אימא שלך ואני השלמנו ואנחנו ביחד עכשיו ייקח קצת זמן שאני
אחזור הביתה אבל אני רוצה שאת תסלחי לי טוב חמודה?" הסתכלתי
עליו וחייכתי חיבקתי אותו ואמרתי: "אני עושה את הניתוח כי אחרת
אני הצטער על כך שלא עשיתי אותו ואני שמחה שאתה ואימא ביחד
ואני ונמרוד ביחד גם ואני רוצה שהוא ייסע איתו אוקי" אני ואבא
שלי התחבקנו והתחלנו לתכנן את הנסיעה לספרד.

אז כולנו כל המשפחה נסעה למדריד לעשות את הניתוח  לפני הניתוח
נכנסו אחד  לחדר הראשונה הייתה אימא שלי אמרתי לה  שהכול יהיה
בסדר ואני שמחה שהיא ואבא ביחד היא חיבקה אותי חזק ויצאה וככה
אבא שלי נכנס ואחי ואז נכנס נמרוד, ביקשתי ממנו להתקרב אלי
ואמרתי: "רק אבל רק אם משהו רע יקרה לי אני רוצה שתפתח את
הקופסא הזו בתוכה יש מכתב, אבל רק אם משהו רע יקרה לי" נמרוד
לא היה מוכן לקחת את הקופסא אבל אחרי כמה הכרחות הוא הסכים הוא
חיבק אותי חזק חזק  ואמר כשרגע  שהניתוח מצליח אנחנו נוסעים
מסביב לעולם. נכנסתי לחדר ניתוח לאט, לאט נרדמתי חלמתי שאני
בתוך בועה כזו ואני מגיעה בדיוק לאן שרציתי הגעתי להולנד איפה
תחנות רוח  ויש שם זר ענק של פרחים ואני שוכבת עליהם, נמרוד
איתי ואנחנו נוסעים יחד על האופנים ועולים למעלה ופתאום אני
בכלל בונציה אנחנו שטים בגונדולה הכול יפה וטוב  ואז אני שוחה
לי בנהר  ואני רואה את נמרוד לאט  נעלם לי אני מנסה לשחות אליו
אבל לא מצליחה, אני עוצמת את העיניים שלי וכשאני פותחת אותם
עלי על ריפוד לבן כשלג ואני רואה שאני בשוויץ שלובשת חולצה
קצרה וחצאית ואני הולכת בין העננים ואני שומעת את השיר ששמעתי
כשהייתי בתרדמת ואני רואה בחור צעיר בעל עיניים כחולות ושיער
בלונדי יושב ומנגן אני יושבת לידו ושרה. ובינתיים במציאות
הרופאה מנסה להחיות אותי ללא הצלחה  אימא שלי מחבקת את האבא
שלי ובוכה ונמרוד נופל על הרצפה.
אחרי כמה ניסיונות הרופא קובעת שטלי נפטרה שבשעה 17:34 שעתים
וחצי אחרי הניתוח היו סיבוכים ככה הם הרופאה מדברת עם אבא של
טלי  והוא בוכה.אני(נמרוד) הולך למקום שקט ויושב על הרצפה
פתחתי את הקופסא שטלי נתנה לי,בפנים היה מעטפה  שבתוכה היה
מכתב היו גם הרבה מפות  ותליון, פתחתי את התליון ושם היה תמונה
של טלי ושלי פתחתי את המכתב ובו היה כתוב:

"נמרוד אהובי אם אני לא אעבור את הניתוח המסובך הזה רציתי שתדע
שאני אוהבת אותך בכל לבי ואני רוצה לעשות אתך את הסיבוב מסביב
לעולם אז ככה: אם אני לא חיה אז את הגופה שלי אני רוצה שתשרפו
כי אני רוצה שקצת מהאפר שלי תפזר בכל מדינה ומדינה שתהיה כשאתה
עושה את הטיול ואיך זה יהיה חסכתי כסף לטיול בשביל שנינו  ואני
רוצה שתעשה את הטיול הזה ביחד איתי כי אני אוהבת אותך ואני
מחכה לך שמה למעלה ואני רוצה שתשמור על אימא שלי עד כמה שתוכל.
אני לא מצפה שתמיד תהיה איתי אבל את הטיול הזה אתה עושה איתי,
תמשיך בחייך אל תתקע כי אני לא אתך אני תמיד אהיה ואשמור עלי
אהובי                                                      
                       אוהבת אותך לנצח....טל.
נמרוד התיישב על הרצפה ופרץ בבכי איום הוא בכה כמו שהוא לא בכה
על החיים שלו  אימא שלי באה הוא הראה לה את המכתב  היה שם אחד
בשבילה ואומר ששאר כסף זה בשבילה כל החסכונות שלי מהצבא ובכלל.
אז ככה נמרוד ואימא שלי מתחבקים חזק ובוכים.

את הגופה של טלי שרפו ונמרוד הסתובב בכול העולם ופיזר קצת
מהאפר שלה בכול העולם,אז אתם רואים בסופו של דבר הייתי בכול
העולם למרות שלא ממש יכלתי.