|
ער רן / שיכור מלפני ארבע שנים |
הוא היה בן עשרים
כשהשמש ירדה
לא ידע אהבה
חלם את יופיה
אך פיספס זה מכבר
כי הלילה עלה
הוא שתה לגימה
לחיי אור הירח
ושכח לרגע
שאין הוא פיקח
מוסיקת יבבה
מלווה את החושך
עם העירפול באה מעידה
נפילה תלולה אל תוך
נשמה מעיקה
הליווי מתנגן
מנחם ונמשך
הצליל נמרח
הוא היה בן עשרים
כשחייו עגומים
דרך כוס הווסקי
משתקפים - עקומים
הטיפה המרה
במורד הגרון
הטיפה החמוצה
בפתח הפין
הוא היה בן עשרים
כשהלך להשתין
רוקן עברו
חשב עתידו
כאב על הווה
ועל שנה שחולפת
הוא שתה לגימה
אחת מיותרת |
|
|
הלכתי לכיכר
רבין, איפה
שרצחו את רבין,
עמדתי בנקודה
שרבין עמד בה
פעם אחרונה,
עברה בחורה עם
כלב, בדיוק
כשחשבתי כמה חבל
שלאה כבר לא
בחיים, זה גרם
לי לזיקפה.
שאלתי היא:
האם אני
נקרופיל?
זאופיל?
או סתם
נוסטלגי?
יוסי עמוס חזה,
בשאלה ליגאל
עמיר או לאחותו
הדס עמיר, תלוי
את מי שואלים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.