|
בעינים מורעבות עד אימה
נוצצות באובססיה מתפרצת
על כל מטומטמת עם גוון כחול בעניים
שעושה סטייל "עדינה ונשית"
אך בעצם יש לה אוסף בובות בבית
וכמה לבבות שבורים בצינצנת
פזמון:
וכשקר לך בעצמות כמו במוות
אתה שולח יד מתוחה חזק
עד שהיא מכחילה.
אל אותה המטומטמת
ואז שוב קר לך
ואתה מתכווץ לך
בפינה של הבית שאין לך
ואתה בוכה דמעות ששורפות לך את הפנים
אבל לא....מחממות
אז אתה ממשיך לירוק אהבה
על כל גוף חם לידך
או על כל מטומטמת עם גוון כחול בעניים
שעושה סטייל "עדינה ונשית"
אך בעצם-
מה זה משנה מה יש לה בבית
היא לא מכניסה אותך אליו.
פזמון חוזר... |
|
|
יומני היקר,
היום הלכתי לי
בדרך עם אור
מהגן, פתאום
נפלתי וקיבלתי
מכה בברך ובכיתי
קצת. לא הרבה.
פתאום הילד בא
אליי ואמר לי
שזה לא ממש
נורא, כי כל
ארבע שניות מת
בן-אדם מרעב,
ולבחורה אחת
מתשע היה, הווה,
יהיה סרטן השד.
איזה אחד, בשם
הצד השני של
השיר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.