באנו אל הכיכר כדי להראות לכם שאכפת לנו,
באנו בפרחים ובנרות, באנו בדגלים ובסליחות,
באנו, כדי לקיים הבטחות.

באנו, כתבנו שירים, ציירנו כתובות
על הקיר שבניתם, קיר של תקוות
שרנו שירים הפרחנו בלונים
שיחררנו לחופש יונים לבנות
והבטחנו לכם שאנחנו איתכם
במאבק לשלום קשה ככל שיהיה ושלא נתייאש.
ואתם, הבטחתם שלום ושתשמרו עלינו,
הבטחתם דמוקרטיה.

ואז נשמעה ירייה ואז עוד שתיים
הכיכר השתתקה
השירה נפסקה
ודמעות שטפו את הארץ
וכולה עמדה דומם,
ואנחנו לא ידענו איך להגיב, אז בכינו.

וחזרנו אל הכיכר,
וכעסנו עליכם, וסלחנו לכם, אבל לא שכחנו
לכולם לכולכם ולאף אחד מכם
את ההבטחה שלכם שכחתם,
אמרתם שתשמרו עלינו.
הבטחתם שלום
ואנחנו סמכנו עליכם האמנו בכם
הבטחתם לנו דמוקרטיה,
אנחנו את שלנו קיימנו,
ומה איתכם?

ועכשיו אפילו הקיר לא נשאר לנו,
קיר התקוות
אתם מחקתם אותו.
הפרתם הבטחות.
ניפצתם תקוות.

וכעת המילה שלום כתובה בדם על הקיר שלנו,
ילדי הפרחים שהפכנו להיות נבלו,
נבלנו.