"זהו? זה נגמר?" היא הביטה בי וליבי נקרע לגזרים! רציתי כל כך
ללכת לפי הלב ולומר לה שהכל בסדר ואנחנו נוכל להמשיך להיות
ביחד כאילו כלום לא קרה, כאילו כלום היה, אבל ידעתי שזה בלתי
אפשרי. הבטתי בעיניה הגדולות עם הריסים הארוכות שצבען הירוק
היה כה צלול כמו בתמונות עם החופים הציוריים עם המים הכה
טהורים ושלווים. הפרתי את שלוותך, הרסתי את נפשך, ליבך
נשבר...וכמו הים, הדמעות המלוחות שלך שהרטיבו את פנייך היפות
והחלקות- אלה שאני כה אוהבת! את זו שנתנה לי כל כוחותיי והכנסת
אור לחיי כשהייתי בתקופות הכי שחורות שלי ואני אוהבת אותך כל
כך!!!  אוהבת... אבל אסור לנו, זה לא מוביל, זה לא נורמלי
נורמטיבית! זה לא מקובל וזה מה שמפריד בינינו עכשיו.
רק תפסיקי לבכות, אני לא עומדת בזה, אני מנסה להקשיח רגשות
ולהיות חזקה כדי לא להישבר לתחינות שלך, אני לא יכולה... אנחנו
לא יכולות!
"את זוכרת...." ושוב היא מנסה לבלוע את הדמעות ומעלה חיוך של
זיכרון מתוק, "את זוכרת את הפעם הראשונה שהתנשקנו? הייתי כל כך
מאושרת ועם זאת כל כך מבולבלת... אני לא אשכח את זה לעולם! את
פשוט נתת לרגש לסחוף אותך אליי... זוכרת?"
השפלתי את ראשי והנהנתי, בטח שאני זוכרת! מה אם אומר לה שאני
זוכרת כל כך טוב שאני זוכרת מה לבשה באותו היום, זוכרת אפילו
את התאריך והיום בשבוע... היא מקשה עליי כל כך, זה לא היה אמור
להיות ככה! אני חשבתי שתביני, חשבתי שתקבלי את החלטתי ותגידי
לי שאת מבינה ואוהבת ושהיה טוב וטוב שהיה! את לא היית אמורה
לבכות, לא היית אמורה להתמוטט כך, להתחנן שאתחרט!
קמתי ממקומי ותפסת את ידי, "אל תלכי... אל תעזבי אותי! אני
אוהבת אותך! בבקשה! אני מתחננת אלייך! אל..." הדמעות כבר היו
על הסף בעיניי וכמעט לא יכולתי לעצור את עצמי מלבכות. משכתי את
ידי קלות ואת נפלת על ברכייך, בוכייה על הריצפה המאובקת
והאבנית, החצץ ליכלך את מכנסייך השחורות ופנייך הפכו לאפורות
מן האבק שלכלך אותך והרס את דמות הבובת החרסינה שכל הזמן ראיתי
כשהבטתי בך.
למה היית חייבת לאהוב אותי כל כך?  ידענו שהיום הזה יבוא והנה
הוא בא- אחרי שבילינו יחדיו שנה וחצי ואף אחד אפילו לא חשד
בנו! עשינו הכל ביחד, התנסנו בכל דבר שמוחנו העלה או שמע על
רוחו. את הדבר הכי טוב שקרה לי אי פעם ולעולם לא אוהב מישהו
בחיי כמו שאני אוהבת אותך!
התחלתי ללכת ואת נשכבת על הריצפה כמו בובת סמרטוטים ישנה
שנזרקה בארגז הצעצועים בגלל שהייתה בלוייה.
הרמתי את הראש בכדי לעצור את זרם הדמעות וככל שהתרחקתי שמעתי
את זעקתך שיצאה מגרונך העדין וקראת בשמי בחוזקה.
עצרתי על מקומי, חשבתי לרגע- מה אני עושה עכשיו!? אני לא יכולה
להשאיר אותך כך זרוקה על הריצפה- חלשה, שבורה.
הסתובבתי והבטתי בך וידעתי שאני חייבת להעיר אותך מן הבועה
שהכנסת את עצמך, התקרבתי אלייך במהרה, תפסתי אותך בזרועותייך
וטילטלתי את גופך בחוזקה, "תתעוררי! תסתכלי על עצמך! את נראית
כמו סמרטוט ריצפה ישן ומסריח! מה קורה לך!? קומי ואני אקח אותך
הביתה" היא ניקתה את פנייה עם ידייה המלוכלכות וכך מרחה את
האבק על כל פניה, עם חולצתה ניסתה לנקות את עיניה מהדמעות אך
הן לא הפסיקו לנזול כמו ברז דולף. הלכנו לרכב שלי וישבנו ואת
עוד בוכייה, "נלך אלי הביתה, תתקלחי ואז אני אחזיר אותך
הביתה", היא הביטה בי והייתה מאושרת כי ידעה שדבר זה אומר
שתבלה איתי עוד שעה שלמה.
הגענו לדירתי ואפילו לא טרחתי לפתוח לך את הדלת כשנכנסנו כמו
שהייתי רגילה ואת נסחבת אחריי כמו כלב רחוב מסכן שמחכה שאאמץ
אותו לחיקי. פתחתי את זרם המים והפשטתי אותך ואת התחלת ללטף את
גופי ואני כמעט לא יכולה לעצור את עצמי מלהחזיר לך מגע,
"כנסי!" אמרתי בלב קשוח ובטון כבד, נכנסת לאמבטיה ולא הורדת
ממני אפילו לא לרגע את העיניים, גם כשזרם המים ירד לך על הפנים
לא הפסקת לנעוץ בי את המבט הרחום הזה, שטפתי את גופך בקרירות
ובלי עדינות בידיי, את חוץ מלהיתמך בי כדי לא ליפול באמבט לא
זזת, כשסיימתי לרחוץ אותך קמתי והבאתי את המגבת שכה אהבת...
ושוב בכית, שוב נשברת. קלטת שסיימנו לרחוץ אותך ועכשיו תאלצי
ללכת ולא לחזור יותר "אני כבר אביא לך את כל הדברים שלך מחר
אחרי שאני אסדר את כל הבית, אני מצפה ממך להכין לי גם קרטון עם
כל הדברים שלי" הנהנת בראשך בלית ברירה, "והתמונות שלנו...? מה
נעשה איתן?" ושוב פרץ דמעות... אני לא יכולה יותר את עכשיו
סקסית יותר מאי פעם, נשקתי לשפתייך הרכות ומשם שלחתי ידיים
לחזה הקטן והיפה שלך, הרמתי אותך למיטתי וקשרתי את ידייך
למיטה, את היית ממש כנועה לי ושלטתי בך בלי לשים לב אפילו...
נמשכנו לסקס סוער ומלא תשוקה כמו שאף פעם לא עשינו במשך
השנתיים שאנחנו היינו ביחד... כשהגעת לאורגזמה ברמות עולמיות,
כמו שאף פעם לא גמרת-בזמן שלשוני הייתה עמוק בתוך גופך הקטן,
פשוט קמתי ממקומי, שחררתי את ידייך והוריתי לך להתלבש, עשית
כדבריי.
ירדנו לרכב שלי ולא דיברנו במשך כל הנסיעה. הגענו לביתך, ירדת
ורכנת לתת לי נשיקה ואני התרחקתי את בכית ואני נסעתי... הגעתי
לדירתי ונפלתי כשבר כלי בכיתי כמו תינוקת, אני יודעת שאני
אתגעגע אלייך כל כך.. אתגעגע לכל דבר שבך, כל דבר שאת היית
ותיהיי... אני אוהבת... אוהבת אותך כל כך!!!
תיראי אותי היום- חסרת אהבה, חסרת מנוחה ושוב חזרתי לתקופות
השחורות שרק את ידעת להוציא אותי מהן... ואת? את ידעת להתגבר
ולשכוח- עד כדי כך שעברה רק שנה ואת כבר נשואה לגבר נאה ובבטנך
עובר לסמל אהבתכם.
אני מתגעגעת אלייך ואוהבת כל כך ושונאת את הנורמה שקובעת לנו
את החיים ואת ההעדפות שלנו ומקווה שאת מבינה שהייתי טיפשה.