גיא בן לולו / הרהורים |
מהודרים הם בורחים מהכאב.
מככבים החלומות בנפש התועה,
גדולים הם השדות בהם, כבשת הלב פועה.
רחוקים מעצבות, הדמיונות המתוקים,
והחזיונות העלומים עודם מתקתקים,
על דלתות הבריח של ליבך הרחוק .
האהבה הבזויה שבי, לא החלה לשחוק.
תמוהות המחשבות הכה נוגות,
רטובות הן הדמעות הכה נוגעות,
משוכך הכאב, הכה נפשי,
נפלאים ובזויים,
ההרהורים שבראשי!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|