היום הפסקתי להזריק. פשוט קמתי מהקופסא הקבועה שלי והחלטתי
שהיום אני לא מזריק. כן, יום ללא הזרקות. זה התחיל בסדר
בהתחלה, כמו כל יום, עד שהתחלתי עם הרעידות. וכשהתרגלתי
לרעידות, ניסיתי ללכת לפח, בסוף הסמטה שלי, לחפש מעט אוכל.
בסוף התייאשתי אחרי עשרה מטרים ונפלתי על דדה האלכוהוליסט.
זה הזכיר לי שלפני 4 שנים, כשקמתי מהמיטה של חברה שלי והחלטתי
שהיום זה יום ללא הסנפות. אז התחלתי את היום מעולה, הייתי
עירני לגמרי, הבטתי על החברה היפייפיה שלי, והסטתי את מבטי אל
עבר המראה השבורה שעל השידה, מעליה פירורים לבנים של אבקת קסם.
הכל הלך חלק עד שהתקלחתי והרגשתי שהמקלחת לא מהנה כמו המקלחת
של אתמול, כשתמר - החברה - הפתיעה אותי במקלחת.
זה הזכיר לי את התקופה שקדמה לה, לפני שש שנים, כשיצאתי מהבית
של אבירם מסטול לגמרי והחלטתי שממחר אני מפסיק עם הבאנגים. כן,
החלטתי לעשות יום ללא באנגים. אין כמוני, הצלחתי בקלות לעבור
את הצהריים ביום למחרת, כשרק התעוררתי. אבל בערב הכל היה מבאס
והבירה הייתה מרירה לי מדי.
וזה הזכיר לי את הפעם ההיא, לפני שתי תקופות חיים מהנות, 3
שנים אחורנית מתקופת הבאנגים, בה יצאתי מהבית עם המרלבורו שלי,
פוגש באבא שנכנס בדיוק לחניית הבית. אבא ביקש ממני להפסיק
לעשן, אז החלטתי לעשות יום ללא סיגריות. וזה כמובן הלך חלק.