אני אוהבת אותך אפרת
אני מאוהבת בך כל כולי וכל נשמתי.
נפשי ונשמתי נתונות לך.
את הדבר הכי יקר לי בחיים.
וגם אם את חושבת שלא זה המצב.
אין לי כלום, רק אותך.
בחיים לא אהבתי, כמו שאני אוהבת אותך.
את החיים שלי, האוויר שלי.
אני לא אוכל לנשום בלעדייך.
אני פשוט אמות אם לא נהיה ביחד.
ולא, אני לא אומרת את זה לכל אחת.
כי אין עוד אף אחת כזו, ומתוקה שלי, גם לא היה.
את היחידה.
ולא, אני לא אתעורר יום אחד ואבין, שאת לא כל זה ולא ארצה
להיות איתך.
כי אני מכירה את עצמי, כי אם היה סיכוי לזה, אז כבר הייתי
הולכת. תאמיני לי שהייתי הולכת.
את חייבת להאמין לי!
מלא פעמים הרגשתי, שאני חייבת ללכת, ולא הלכתי. אני עדיין פה.
כי לא יכולתי, כי אני לא רוצה, כי בלעדייך פשוט אין לחיים שלי
משמעות.
לא אכפת לי מאף אחד יותר. רק ממך.
אני כל דקה ושנייה ביום רק חושבת עלייך.
כל הזמן מתגעגעת - בלי סוף.
מתגעגעת אלייך, לחיבוק שלך, למגע שלך, לאהבה שלך.
ואפילו שבזמן האחרון אני קצת פחות מרגישה את זה ממך...
אני לא מתכוונת ללכת. אני מתכוונת להישאר ולהחזיר אותך אליי.
פעם היו לי כל כך הרבה משאלות.
והבנתי שהן פשוט לא חשובות. לא רוצה אותן יותר.
לא רוצה לבקש אותן.
כשנופל כוכב אני מבקשת שתמיד תהיי שלי.
לא רוצה שום דבר אחר.
אם היו אומרים לי, שאני יכולה לבחור בין לשנות את העבר שלי
ושלא יקרה לי כלום בו
לא עם המשפחה, לא עם כל האחרים, לא בגן או להיות איתך.
הייתי בוחרת להיות איתך.
כי כשאני איתך לא אכפת לי מהעבר... זה רק שתינו נגד העולם.
שתינו בעולם משלנו. עולם קסום.
אולי יהיו כאלה שיגידו שזו אהבה עיוורת.
אבל לא, ממש לא... כי את העיניים פקחתי מזמן.
ואני יודעת טוב מאוד מה המגרעות שלך,
וטוב מאוד איך שתינו ביחד,
וכמה שזה קשה וכמה עוד יהיה קשה.
אני מודעת לכל זה. אני מזמן הבטחתי לעצמי שאני לא אתעוור מאהבה
שוב.
וכך יהיה.
לא רוצה! לא רוצה לשמוע אותך אומרת לי שבסוף שתינו נתחתן עם
איזה בחור.
לא רוצה! אוף. לא רוצה! פשוט לא רוצה!
נכון, אף פעם אלוהים לא בא לקראתי בכלום, ולא זה לא סתם מרחמים
עצמיים, זה נכון ואת חייבת לדעת את זה. ולכן לא האמנתי בו
תקופה כל כך ארוכה.
אבל מאז שזכיתי להיות איתך, אני כל יום מודה לאלוהים בלב
ומבקשת ממנו שישמור עלייך
ושלא ייקח אותך ממני כמו שלקח את האחרים, כי כמה שכאב לי אז,
זה עוד כלום לעומת מה שייכאב לי אם לא תהיי איתי. אני לא אחזיק
מעמד בלעדייך. אני אשתגע. אני אתאבד.
ואקווה שבעולם הבא ובגלגול הבא ניפגש. ואני יודעת שכן. כי את
החצי שלי.
לא סתם חצי כמו שכל הלשעברים שלנו כביכול היו, את באמת החצי
שלי.
את משלימה אותי כל פעם מחדש. את מחייה אותי. את בונה אותי.
פעם טענת שגם את מרגישה ככה... היית אומרת לי את זה כל הזמן.
וזה פחת ופחת, ואת האמת אני לא זוכרת את הפעם האחרונה, ששמעתי
אותך אומרת את זה.
אז אני נפגעת לי בשקט.
מחכה שתחזרי אליי. שתאהבי אותי שוב.
נכון, תמיד אומרים שלא צריך להשתנות בשביל אף אחד.
שכחו לציין פרט קטן. אף אחד חוץ ממך.
אני מרגישה שאת הדבר היחידי שיש לי, גם אם את חושבת שזה לא
נכון - זה כן.
ואת נעלמת לי בין האצבעות.
וזה כואב כל כך.
ואני כל כך מפחדת כל כך.
את יודעת שתמיד הפחד הכי גדול שלי היה מנחשים.
כבר לא.
הפחד הכי גדול שלי הוא שתעזבי אותי ותלכי ממני ,
אני אעשה הכל כדי שזה לא יקרה.
אני... אני...
אני אשכב במיטה מלאה בנחשים אפילו, ארסיים אם יש צורך [אפילו
עם לוטרות וכאלה].
מה אני יכולה לעשות כדי שתביני?!
אולי את לא רוצה להבין.
אני כבר לא יודעת מה את רוצה.
מקווה שאותי.
מקווה...
אני מניחה שעכשיו כל שנותר לי הוא רק לחכות.
כל כך מפחיד בחוץ.
אל תשאירי אותי לבד.
אני מתחננת.
בבקשה אל תשאירי אותי לבד.
בבקשה... |
