העולם הוא במה וכולנו שחקנים
מסתובב עם מסכה מרוחה על הפנים
שחקן נוסף בעולם של שקרנים
לא רוצה לחשוף את מה שבפנים
איש עם חיוך שום דבר מיוחד
מוקף אנשים אבל בכל זאת לבד
נורמלי בודד בעולם של חריגים
פצוע נטוש מוקף הרוגים
לא טורח לצעוק כי איש לא ישמע
מסתגר בתוך חומה של דממה
מרגיש כמו גוסס במצב פטאלי
ומחייך לכולם חיוך בנאלי
רוצה להשתולל גולגלות לנפץ
לצרוח בקול בניינים לפוצץ
את הגלקסיה למעוך
את היקום להחריד
את המחלה של החומר
עכשיו להשמיד
אבל במקום זאת מחייך
כמו אוויל מושלם
במאור פנים לכל העולם
מסתכל בראי על דמות כה שמחה
והדמות אומרת זו רק מסכה
מסתכל בראי על פרצוף מחייך
שחושף ניבים ומתחיל לגחך
והפרצוף אומר גיליתי תגלית
יש רק סיבות לא קיימת תכלית
החיים הם בדיחה שחדלה להצחיק
החיוך הוא רק ניסיון להדחיק
מרגיש כמו אסיר שנידון לתלייה
דמות הזויה בעולם של בדיה
ספינת רפאים ללא רב חובל
החיוך לפתע קמל ונובל
משאיר אחריו יצור מיוסר
לכוד בלי מוצא בכבלי הבשר
המגן נשבר המסכה נפרמה
ונשארנו אני וריקנות איומה