הוא ניגש אל האקווריום מתבונן בדגים המעטים שנותרו, מנסה להלחם
בעזרת תרופות שונות במחלה שתקפה את דגי ים סוף. היתה לו חולשה
מוזרה לדגי ים סוף בכל גודל בכל צבע - מה שחשוב היה שהם יהיו
דגי ים סוף. הוא הניח את קופסת התולעים. עצם את עיניו ומילא את
ראותיו באוויר. מאז שהוא עזב את מישור החוף, אוויר הים היחיד
שהוא שאף לקירבו, היה ריח האקווריום שהכיל מים שאותם הוא נשא
מדי שבוע מהים התיכון - הוא ניקה בעזרת מסננים מיוחדים את המים
הללו ומילא את האקווריום הענקי.
לאחר מספר רגעים שבהם הוא שאף לקירבו את ריח הים הוא צעד
בכבדות מה אל כורסת הקריאה שלו. כמו באותו סטיקר שנחרט בראשו
"LIFE STARTS WHEN KIDS GO TO COLLEGE AND THE DOG DIES" הוא
החליט לחיות את חייו.
ארבעת ילדיו כבר מצאו את דרכם בחיים - איתמר הבכור עובד במכון
וינגייט כמדריך ראשי ומצליח בחוג לילדים מחוננים. בר נתקע בצבא
בחיל המודיעין - הוא מפצח קודי מחשב בעזרת פיתוחי מחשב מדהימים
ואף הוא עושה חיל. גבי השתחררה זה עתה מהצבא והיא מתכננת את
טיולה במזרח עם חברה איתי. ורק דניאל לקראת גיוס, מאוהבת מאחרי
הראש בחתיך של המחזור- טל.
הוא הרגיש שהוא הצליח מאוד בשמירת המשכיותו ועכשיו כל מה שהוא
רצה היה לפרוש ולהתנזר מכל הרעש מסביב. חיה, אישתו, מנהלת בית
ספר מזה 5 שנים וממלכתה המרשימה זוכה לתשבחות מכל עבר. הוא
הרגיש שזהו, הגיע הזמן לקום ולעשות את מה שהוא תכנן בקפידה
במשך כל כך הרבה זמן. ההתנתקות  מכל הלחץ הנוראי גם בעבודה וגם
בחיים. הוא תרם את שלו להצלחת המערכת עכשיו המערכת צריכה לקבלו
כמו שהוא.  

את השנה האחרונה הוא בילה במזרח הרחוק - משלים את כל מה שהחמיץ
בשנים האחרונות. בנגקוק היתה היעד החביב עליו - האנשים
המאושרים, האנשים הפשוטים שחיים חיים כל כך שפויים. האיים
המדהימים עם חופי הסתלבט האין סופי.

הוא שזר את שערו הלבן הארוך לכדי צמה. שערו הלבין ביום אחד -
אותו יום שאימו נפטרה - הוא נשכב על קברה ממאן להתנתק ממנה -
היא היתה האדם הקרוב אליו ברב שנות חייו. עד אותו יום שהוא פגש
את זוהר - זוהר עבדה איתו באותה חברה במשך תקופה לא קצרה, הם
דיברו כמעט על הכל עד שיום אחד הודיעו להם שהחברה נסגרת ויש
להם שבועיים להתארגן לעזיבה. באותו יום זוהר שמחה כל כך -
ובפרץ רגעי ומפתיע היא נגשה אליו ושאלה אותו אם הוא רוצה לצאת
איתה לדייט. הוא לא הבין מה קורה פה, כי אחרי הכל זוהר נשואה
עם שני ילדים, לא אמורה לבקש בקשה מוזרה שכזו גם אם התירוץ הוא
שמעולם לא הזמינו אותה לדייט. הוא לא היה בקי ברזי המשחק וחשב
לעצמו למה לא. מה גם שהוא לא מסוג האנשים שמתנגדים לאיזשהו
מהלך שנלקח על ידי אמיצים ממנו. הדייט הזה לא התקיים מעולם. מה
שקרה מאותו רגע ואילך היה כדור שלג שגדל למימדים מפחידים
ובסופו של דבר נהיה למטאור עצום מימדים של ליבה רותחת. הוא
התאהב בה בתחילה ורק אחרי שהבין (ולעיתים מאוד קרובות הוא חושש
שלעולם לא יבין) שמה שנקרה בדרכו בחיים היא שליחת האל. כרע ברך
והתפלל לחנינה. כן הוא חש כמו היא כובשת את כולו. גופה הענוג
היה פרי הטעם האסור, פרי גן עדן. עורה היה רך, לבן ומושלם. הוא
יכול היה לבלות שעות בנשיקות קטנות על גופה. היא הבינה אותו
כפי שהוא מעולם לא. היא היתה בשבילו השלם החסר שבלעדיה חייו
נראו עלובים. היא בתמימות סוערת הכניסה אותו לעולמה הקסום. את
חייה העבירה בעולמות מקבילים. רב חייה הרגישה איך המציאות היום
יומית חונקת והיא נאלצה לשקוע אל עולמות מקבילים בהן היא היתה
הבורא - ואחרי חמש שנות נישואים היא הרגישה את הריקנות משתלטת
על חייה. היא בערה בתוכה והוא בעיניו החכמות התבונן אל תוך
חייה והוציא ממנה את הריק הגדול. היא היטבה לתאר זאת במילותיה
המזוקקות - "אני דוקרת את עצמי בקצות אצבעותיי ולא מרגישה דבר,
והריק משתלט עליי - אני לא רוצה למות צעירה." והוא מנצל את
הדקות הגנובות, מנשק את עיניה ודומע את אהבתו האסורה. הוי זוהר
היה מבכה את מר גורלו בלילות. הוא מצא את משכנו בסלון הבית,
היו לו מספיק סיבות לנטרל את שאלותיה של חיה - הילדים אוהבים
לישון איתך וזה צפוף, המזגן לא מספיק חזק בחדר וכו כו'. אולם
הסיבה האמיתית היתה, שהוא בכה בלי קץ כל לילה במשך שעות. גופו
זעק למלכתו זוהר.
וכך אחרי שישה חודשים מטורפים, בהם ניצלו כל רגע אפשרי להיות
ביחד, להתעלס ביחד, להתבונן ולבכות יחדיו. הודיעו לבעלה שיש לו
הזדמנות חד פעמית לצאת עם כל המשפחה לדרום אפריקה לתמוך בלקוח
מקומי. בתחילה היא מאנה לקבל זאת ולבסוף היא השתכנעה, שאין
סיכוי שבעולם בו היא תוכל לחיות את חייה בשפיות והסכנה, שדבר
אהבתה יודע פסק לכיוון אחד.
הוא קיבל את הבשורה בגבורה, אפשר לאמור בקפאון מוחלט - היא
במתכוון לקחה אותו לבית קפה הומה וסיפרה לו את זה - הוא, חשש
להיכנס לדרמות, עצר את גל דמעותיו. שתק ונעלם.
חודש אחרי שהיא הודיעה לו היא כבר לא היתה בארץ. בימים
הראשונים הוא כתב לה כמו מטורף מכתב רודף מכתב - אחד הדברים
הראשונים שהיא עשתה - היה לשכור תא דואר פרטי. לשם הגיעו כל
מכתביו שטופי הדמעות.