"תראה את זה מוריס, הוא שוב הורס את הבית בשטויות שלו, אי אפשר
לחנך את הילד הזה?" אמרה הדודה שושי, "לא ניסינו במשך 20 השנים
האחרונות?" אמר דוד מוריס, "זה פשוט לא עובד, אין מה לעשות
כשהוא מתחיל להיכנס להתקפים הל..." דוד מוריס לא הספיק לסיים
את המשפט וכבר נשמעה צעקת הקרב, "זמן לדו-קרב!" מכיוון החדר
הימני ביותר שבחדרי הילדים, זה היה החדר שלי, אולי בעצם כדי
שאני אספר קצת על עצמי לפני שאני אתחיל את הסיפור של "ילד
התוהו וובוהו הנצחי!".
טוב, אני ילד בן 5, האמת היא שאני כבר בנאדם מבוגר, כמעט בן 20
אבל בפנים אני עדיין ילד בן 5, אם לא צעיר מזה, קוראים לי
דיפסי פארי, האמת היא שהשם שלי הוא בכללל ניקי אייר אבל אני לא
אוהב את השם הזה אז כשהגעתי לגיל 18 שיניתי אותו.
אני גר אי שם בעולם באיזו מדינה, אני כבר לא בטוח איזו, ויש לי
הורים אפה שהו, גם לא יודע איפה, איבדתי כל תחושת מקום וזמן,
אתם מבינים, ההורים שלו הם ארכיאולוגים, הדבר האחרון שאני זוכר
בירור מהם זה שהם השאירו אותי אצל הדודים שלי, מוריס ושושי,
פי.. איזה צמד מוזר.... העניין הוא שהם השאירו אותי אצלם לפני
למעלה מ-10 שנים.... טוב, בכלזאת, הם הרבה יותר יציבים מההורים
שלי, עוברים דירה בעולם רק 7 פעמים בשנה, נכון שזה ממש כלום?
טוב, אני בכול מקרה ילד קטן, אני ילד לנצח, כמו ההוא המעופף,
מה שמו, פיטר משהוא, אהה כן, פיטר-פן, רק שהוא הצליח יותר
ממני, הוא מצא את ארץ שומקום, אבל אני בחיפושים אני בחיפושים,
בסוף גם אני אמצא אותה.
עכשיו כשאתם יודעים קצת יותר עלי, בואו ונמשיך בסיפור שלי, א
איפה עצרנו?
"...הא!! ושוב ניצחתי אותך, אני מלך המשחקים, אין אפאחד שיכול
לנצח אותי בכול העולם!!!"
"תגיד לא נמאס לך כבר מזה? אולי תתבגר כבר? פעם זה היה חתולי
הרעם והרובוטריקים אבל זה היה כשעוד היתה ילד באמת, היום אתה
אדם מבוגר ואתה עדיין צופה בערוץ הילדים, ומה זה השיגעון החדש
הזה, מה זה היוגי מה שמו הזה? אתה ראיתה כמה כסף זה עולה?
מאיפה יש לך כסף לכול השטויות הלו?" שאל הדוד מוריס בקצת זעם
וחשד מכיוון שלו ולדודה שוש תמיד היה חסר כסף, אבל אני לא אשם
שהם מבזבזים אותו על שטויות כמו אוכל ובגדים חדשים "אני עובד"
שיקרתי, "במה? מתי?" הוא שאל, "זה לא עניינך, אני אדם מבוגר,
אלו החיים הפרטיים שלי" ובסה"כ זה נכון, גם הדודה והדוד שלי
גרים כאן בחסד ולא בזכות, הבית הרי שייך להורים שלי וכשהם לא
נמצאים אז אני אחראי כי אני כבר אחרי 18, אני יכול לזרוק את
הדודים שלי לרחוב מתי שרק בא לי.
טוב, זו היתה שיגרת היום הרגילה שלי, אבל יום אחד קרא משהוא
מוזר, קיבלתי חבילה מ'אשליות תעשיתיות', אבל איך זה יכולהיות?
הרי זו החברה של 'פגאסוס' מהסידרה 'יוגי-הו', הם לא אמיתיים,
עד כמה שהיתי רוצה שיהיו.
בחבילה היו כפפת דו-קרב, שני כוכבי זהב קטנים ונוצצים, קלף
'תהילת יד המלך' ו'תהילת יד המלך הנגדית' ועוד שלושה קלפים
שכיוונו אותי איך להגיע.
"אבל זה לא אמיתי, זה מה שקרה ליוגי, בסידרה" טוב נו, אם כבר
אז לפחות בודקים את העניין לא? זאת אומרת, הרי אני לא אפספס
להציג את קישורי בדו-קרב מפלצות נכון? ועוד ברמה עולמית.
לאחר שבוע הגענו להיום, היום יום רביעי, השישי באוגוסט שנת
2003, אני נמצא בממלכת הדו-קרב כבר ארבעה ימים ושלושה לילות,
עוד מעט ירד הערב ובינתיים צברתי כבר 7 כוכבים, מי שהתמודדתי
נגדו לא היה מוכשר במיוחד, היום זה יתחילהיות קשה, היום נשארו
רק המתמודדים הטובים ביותר, היום יקבע מי יכנס לטירה של פגאסוס
ומי ישלח הביתה בבושה ובתבוסה, אני לא אהיה אחד מאלו שיפסידו!
"היי אתה, אני מזמין אותך לדו-קרב!" הא? הקול הזה נשמע מוכר,
יכולהיות שזה.... וואו!! זה ג'ואי ווילר! איזה אדיר, ג'ואי
הזמין אותי לדו-קרב!!! אויי אני כל-כך מתרגש... זה אומר שגם
יוגי פה בסביבה, אני כל-כך רוצה שיראה אותי מתמודד....
"אני מסכים, זמן לדו-קרב!"
שנינו עלינו על עמדות הדוליסטים, שנינו הנחנו את חפיסת הקלפים
שלנו במקום המיועד ה, אני כבר הבנתי את המקום הזה, מה שהוא לא
יהיה, גם ג'ואי כבר הבין, לפני יומיים בקרב שלו עם רקס רפטור,
זה אומר שיש לו את הדרקון השחור, טוב, אין סיבה לבהלה, אני
יכול לנצח אותו בכול יום, גם ביום הגרוע ביותר שלי.
"תתחיל אתה" אמרתי "טוב מאוד! אני מתחיל בדרקון תינוק במצב
התקפה ובשני קלפים הפוכים אני מסיים את התור שלי" הממ. אלו
יכולות להיות מלכודות, או שאולי אלו קסמים, בד"כ הוא מחביא שם
קונה עם שרשרת שיעזור ללוחמי הלטאה שלו, טוב, אני יודע איך
להתמודדם איתם, טוב, אני שולף, לא רע, יצאה לי יד טובה, עכשיו
תורי...
"אני אתחיל במפלצת אחת הפוכה במצב הגנה, אני אוסיף לה שלושה
קלפים הפוכים ואשתמש בקלף הקסם דאיאן קטו כדי להעלות את נקודות
החיים שלי בעוד אלף, תורך"
ג'ואי שיחק כל-כך צפוי, הוא זימן את קוסם הזמן, הוא השתמש בו
כדי לזמן את אלף דרקונים ותקף את המפלצת שלי, היא היתה
ווינגוויבר, זו המפלצת הבודד השניה הכי חזרה בדו-קרב המפלצות,
הוא המשיך לשחק ואני המשכתי להתגונן ולא תקפתי עד שפתאום
הופיעה כל החבורה שלו, טריסטאן, טיאה ו... יוגי! אני לא מאמין,
זה באמת יוגי! אני חייב עכשיו לנצח את ג'ואי כדי שיוגי ילחם
מולי, אני חייב לראות כמה אני באמת טוב.
" ג'ואי, זהוא זה, הפסדרתה, אומנם נשארתי עם 1500 נקודות חיים
ואתה עם הדרקון המתכתי שלך אבל כאן ועכשיו זה נגמר, אני משתמש
בחור שחור כדי לסלק מהמגרש את הדרקון שלך ואז אני אזמן את
הדרקון הלבן כחול העין שלי כדי להשמיד את שארית נקודות החיים
שלך!"
"מה? יש לך דרקון לבן כחול עין?!?!?" שאלה אותי כל החבורה
ביחד.
"מאיפה שאני בא, הדרקון הלבן הוא לא כל-כך נדיר, יש לי שלושה
כאלו בחפיסה, יש לי גם שלושה דרקונים שחורים, יש לי את אקסודיה
ויש לי כל מפלצת שקיימת בדו-קרב המפלצות, האמת היא שיש לי כל
קלף שקיים בדו-קרב מפלצות, חכו ותראו, יוגי, אני מזמין אותך
לדו-קרב, אתה חייב לעשות את זה כדי להציד את הכוכבים של ג'ואי"
ידעתי שהוא יסכים, לא יכולהיות אחרת, הוא מצוייר ככה, כמה
שהמצויירים הללו צפויים, מעניין אם זה אומר שאני אוכל לנצח את
פגאסוס בקלות כי המצויירים שלו צפויים.
"תתחיל אתה" הוא אמרה לי, אז התחלתי, הקרב הגדול בחיים שלי,
אני, דיפסי פארי נגד יוגי מוטו ויאמי יוגי, איזו התרגשות.
"יוגי, אנחנו יכולים להתחיל את המשחק מחדש?"
"זה אומר שאתה נכנע?" היה לי כל-כך עצוב לומר לו את זה.
"לא יוגי, פשוט יש לי את כל חלקי האקסודיה ביד", ניצחתי אותו
ועדיין לא התחלנו לשחק, כבר בסיבוב הראשון יצאה לי המפלצת
החזקה ביותר בדו-קרב מפלצות, חמישה חלקים, מפלצת אחת, הכח
הגדול מכולם, מי שמחזיק באקסודיה מנצח באופן אוטומטי כי אין
משהוא שיכול לעמוד כנגד הכח של המפלצת האימתנית הזו.
הגעתי לטירה של פגאסוס, הינו שם מאי, בנדיט קיד ואני, צפינו
במשחק של פגאסוס נגד סטו קאיבה וראינו איך פגאסוס מרמה עם עין
המילניום שלו ולוכד את נשמתו של קאיבה.
פגאסוס הסתכל עלינו, האורחים שלו והוא היה מופתע לראות אותי שם
ואת יוגי לא.
הוא הבין מה קרה בכך שקרא את מחשבותי אפילו שנסיתי להתנגד לו.
ביום שלמחורת התחילו משחקי האלופים, נלחמתי במאי ונצחתי אותה
בשניה, רק השתמשתי בשבעת כלי הפורץ כדי להשמיד את קיר המראה
שלה והיא נפלה.
את בנדיט קיד היה עוד יותק רל לנצח, הוא היה היריב האדיוט
והשחצן ביותר שנתקלתי בו, כמה מלכודות שהוא חשב שרק הוא יודע
לשים והוא נפל.
ואז בא הקרב נגד פגאסוס, פגאסוס פחד כי אני ידעתי בדוק מה הוא
יעשה, הרי הוא צוייר ככה והוא לא היה יכול להתנגד, נצחתי אותו
בקלות.
"פגאסוס, עכשיו אני דורש את הפרס שלי, אני רוצה הסבר, איך לכול
הרוחות הגעתי לתוך הסידרה הזו? למה אני לא בעולם האמיתי?"
"וובכן, אתה לא בעולם האמיתית כי התעסקתה כל-כך הרבה בעולם
שלנו עד שנשאבתה אליו"
ואיך אני יוצא מכן?" שאלתי "אתה לא!" הוא הסיט את השיער שלו
מעין המילניום שלו ושאב את הנשמה שלי לתוך הקלף החזק ביותר
בדו-קרב המפלצות, הקלף האולטימטיבי שינצח אפילו את אקסודיה,
קלף שבו לכודה נשמתו ומחשבתו של ילד התוהו ובוהו הנצחי, הילד
שיודע את כל המהלכים של כל הדמויות שיש בסידרה ובכך נותן
לבעלים שלו את הכח האולטימטיבי לנצח בכול התמודדות.
(הסיפור נכתב בהשראת סדרת האנימה המצליחה והמהממת "יוגי-הו"
ובחלקו אף נוגע בחיי האישיים) |
