הבלטתי שפתיים,
חשפתי ירכיים,
שכבתי לידך, נפרשתי על המיטה.

התקרבתי קצת, והנחתי את ידך עליי,
אך אתה אדיש, שם פס עליי,
לוחשת באוזנך, "אני אוהבת אותך".
אתה מתעלם, לא אכפת לך.
רוצה להרגיש אותך, כמו פעם אז,
כשהיינו נרדמים מחובקים,
יד בתוך יד.

משהו קרה, איבדתי חלק בך,
את החלק שחושק בי, מה אני כבר לא מפתה?
השפתיים האדומות שלי כבר לא מזמנות?
בוא תאכל אותי, הן לא שואלות?
מה קרה?
איך נפלתי לאדישות כה חמורה?
פעם נגיעה הרי הייתה מרטיטה את כל כולך.
היום צריך לתלוש את כל בגדייך ממך כדי לקבל קצת אהדה מצדך.

אז שוב נרדמת בחיקי,
ושוב אני עם שאלות בראשי.
חושבת המון ורוצה שוב להרגיש נחשקת איתך,
אך כנראה שזה לא יקרה,
ובשביל זה יש לי אותה...