[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מוקדשת לכל ידידותי ב"במה"

יוני מעביר אצבעות פשוקות בשערו המבריק, מעסה בתנועת מסרק את
קרקפתו. ריח חמים של זיעה מגיע לאפי ואני מהרהרת לעצמי, מהיכן
הוא מגיע? האם מזוג הארכיטקטים המוזרים שישובים מימיני, או
מיוני. חיישני הריח שלי מתקשים לתייק את מקור הריח במדור
המתאים.

אלי עומד ליד הלוח, מתקן את המגנטונים המצמידים את המפה אליו
ומצביע עליה בשרביט מרצים. ידיו משרטטות קווים דמיוניים, כשהוא
נוקש קלות במעבר מנקודה לנקודה.
אוריאלה יושבת משמאלי, מגניבה אף היא מבט ליוני. שערו השטני
והמסולסל, נראה בוהק ושיכור מרוב השקיית שמני שיער.

זוג הארכיטקטים המוזרים, בשנות הארבעים המאוחרות, מתגלים
כמומחים לטיפול הומואופתי בקבוצות. הם מעונינים להקים מרכז
רוחני בשולי העיר - במקום בו היא גובלת במדבר. כרגע הם שקועים
בעצמם, משוחחים ללא קול. תוך שימוש ערני בעט ופנקס, הם מחליפים
דיאלוגים בלהט. האישה בעלת שיער צהבהב, יכלה להיחשב כנאה, לולא
המבט האטום שבעיניה. הגבר, כסוף שער, לבוש בבגדים אירופיים
מוקפדים בצבע בהיר, על ראשו פרושה עבאיית משי לבנה במחווה
בוהמיינית המהווה ניגוד מעודן לפניו החיוורים.

יוני ממשיך לעסות את שערו. המתח שהוא משרה על סביבתו, מוציא
אנשים מריכוזם. הוא יושב מחוץ למעגל היושבים, קצת מאחורי נילי
- הבוסית שלו. כמו תמיד, בכל ישיבה, הוא יושב דומם, לעולם לא
ידבר ורק תנועות אצבעותיו בשערו, מנגנות על מיתרים סמויים של
אוריאלה ושלי. יתכן שהוא מנסה להצניע את עצמו, או שהוא דביל
מושלם, אבל דומה כי דעת כולם נתונה רק אליו. דבר מוזר מתרחש
בחדר. האנשים עסוקים בדיון מקצועי כאשר לדברים הנישאים באוויר
אין קשר ליוני, אולם הנוכחות שלו, היא דבר מוחשי כל כך שניתן
כמעט למשש אותה.
מישהו פתח את המזגן. ליוני, יש תחת ממזרי והוא מודע לכך היטב.
הוא משתמש בעכוזיו כבאביזרים שאותם הוא מקפיץ בתוך מכנסי ג'ינס
צמודים עד כאב אשר מדגישים את עגלילותם. על רגליו, מורכבות
נעלי ספורט 'המילה האחרונה', עם סוליות צפצפניות. גב' ג'ינה,
בשולחן ממול, משתנקת ונטרפת כשדעתה כמעט יוצאת. והיא מותחת את
צווארה ומושכת את כסאה כדי שתוכל לראות היטב את הגנדרן.

בעיני החדות, אני מבחינה איך צומחת ליוני כרס קטנה. עדיין רק
בקוים מרוסקים, אבל היא הולכת ומקבלת צורה. כמה חבל שיצור כה
מושלם, מתחיל לשאת באותות הזמן. הו הזלילות והבילויים.

יושבת הראש, מנווטת את הישיבה לקראת סיומה. היא אינה אוהבת
ויכוחים או דעות מנוגדות. פעולות אלה, נראות לה כמעשה מתגרה,
המכוון לפגוע במועד המקודש לסיום הישיבה - שעה שמונה. כל
הישיבות נגמרות בשעה שמונה, אין סיבה שגם ישיבה זו לא תיגמר
בשעה זו. היא לא תיתן לפגוע בקודש הקודשים.

יוני מתרומם בחדות ממקומו ונוטש את הישיבה בלי אומר, למגינת כל
הלבבות. אוריאלה ואני מצחקקות ומחליפות משפטי רכילות עוקצניים,
מנחשות את הסיבה לנטישה הפתאומית. הישיבה מתחילה להימרח כמו
מסטיק, המתח מתפוגג ושעון הקיר שממול קורץ אלי, כאילו פסק
מלכת.

המזגן ממשיך לזמזם ואני חשה את הקור זוחל על בשרי. מי לעזאזל
פתח את המזגן?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"חווה, תראי! יש
לך פה איזה חור!
בואי נראה מה
מתאים לו!!"
(מכניס רגל, יד)
"אהה!
מצאתי!!!!!"

אדם וחווה בשעת
עשיית קיין והבל


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/8/03 0:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שבר כלי

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה