[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שבעה.
אני לא יודע אם זה אירוני או אידיוטי, אבל כמה ימים לפני שזה
קרה שאלתי את השאלה.
אם מתאבדים על אוטומטי, כמה כדורים יוצאים לפני שאתה מת?
אמרו לי שאני אידיוט ושעל זה לא צוחקים.

שבעה.
אז חזרתי לבסיס וראיתי שבעה חורי כדור בשירותים.
הש"ג הקבוע התאבד. המג"ד תפס אותו יושן בשמירה, אבל זו בטח לא
הסיבה, רק הקש האחרון. קשה לחשוב בכלל שהוא היה מתאבד אם לא
הצבא. לא רק המסגרת, אבל גם הנשק הכל כך זמין, הכל כך מזמין.
שבעה כדורים.

החובשים אמרו, שכשהם הגיעו אליו הוא עדיין נשם, אבל כל המוח
שלו היה בחוץ והוא בטח לא הרגיש שום דבר, כי ברגע שהמוח יוצא
החוצה כל העצבים מתנתקים ואין שום רגש.
אז הוא כנראה נשם ככה לאט לאט עד שהלב שלו הפסיק לפעום.
ובעצם לא היה להם מה לעשות.

אבל הם הגיעו לשם ראשונים, עוד לפני המג"ד, והם סילקו אותו שלא
יפריע להם, אבל הוא בטח ידע מי זה, למרות שזו לא הייתה אשמתו
או משהו, הוא רק אמר לו לבוא אליו למשרד, אבל לפני שהוא הגיע,
הוא עשה עצירה בשירותים.
הקת על הרצפה, מחסנית בפנים, על אוטומטי, קנה בפה, אגודל על
ההדק, שבעה כדורים.

ואני נכנס לשירותים ורואה שבעה חורי כדור, שנותרים לעד כעדות
אילמת למה שקרה, אבל כולם כבר חזרו לשגרה ולאף אחת כבר לא
אכפת, והכל כל כך ציני ואומלל, ועלוב, עד כדי כך שזה אולי לא
פתרון כל כך רע.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.








המוח שלי בעת
צפיה בטלויזיה


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/8/03 2:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אנדריי יאסקוביאסקי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה