דיאלוג בין חתול לציפור
(ותודה לרייצ'ל על ההשראה)

סתם שאלה. סתם תשובה.

אם זה סתם אז זה סתם
ואין יותר סתם מסתם.
סתם ככה סתם.
סתם משועמם זה יותר מסתם סתם,
זה סתם מתוחכם.
סתם עם זוית, סתם בזנית, סתם, אני סתם,
כולם סתם, הכל סתם.
סתם, בלי מקום ובלי זמן.
ככה. סתם.

אך ממבט הציפור החיים הם יפים.

דיברתי ככה. סתם. בלי כוונה לחיים, למוות, לרוח או לענן,
סתם ככה סתם.

ואני ברצינות.

רצינות? איזו שטות!
רצינות היא טעות!
היא סם להמון, תירוץ לנמנם ולישון.
סתם הוא דבר מופלא ומוזר, הוא צץ כך פתאום, מעורר תיאבון.
בלי סיבה, בלי פתרון, סתם ככה סתם מתגלגל על לשון.

אך מבט הציפור הוא יותר מסתם כך. הוא חי ולא סתם מופרך.

לא דיברתי על חיים, לא דיברתי על שרון,
לא על גיל, לא על ניב וגם לא על דורון.
דיברתי כך סתם, כי בא לי פתאום.

טוב אתה תמשיך לדבר סתם... אני עפתי
שלומות וביי ביי.

ביי, בחיי? עד מתי?
אמשיך לדבר לי כך סתם עד בלי די?