בינות אילנות היער מסתתר אחו נחבא, ובזה האחו גדלה עשביה
וצמחים למיניהם. בראשית החורף פורחות הכלניות, לאחר מכן
הנוריות ולבסוף הפרגים. ועל האחו הנסתר הזה שומר אדם מריר,
ואדם זה מבלה את מירב זמנו ומאמצו בטיפוח וטיפול בגן העשב שלו,
עליו הוא שומר מכל משמר.

עתה עת הקציר, האביב בפתח ועמו יבול חדש של פרגים. את הפרגים
עליו לקצור, לייבש, את זרעיהם לקטוש ולטחון עד קבלת האבקה
הטהורה, הלבנה.

ולאבקה טהורה זו ביקוש רב; כי רבים הם האנשים המעניינים לחלוק
את כוחה ולקבל את חסותה השמימית. כשמקבל האדם את ברכת האבקה,
כן מקבל הוא את עולה ועליו לשאת בו כל ימי חייו.

עתה מקבל הגנן את שכר טרחתו. את הגן, בן חסותו, נוטש הוא עתה,
על מנת לעבד את יבולו. אט-אט, מנה אחר מנה, מחזירה ההשקעה
רווחים נאים והאחו הופך לשממה עד לעונה הבאה.

עברו 50 שנה. הטכנולוגיה התקדמה, עתה ניתן לעבד את האחו כל
ימות השנה, לכל מטרה ובעזרת השקיה לקבל את ברכת עידן ההי-טק.

לא עוד גנן וגינה. עכשיו הפך העסק לקרטל ממוסד ורב עוצמה. נאמר
שהעסק מגלגל שלל לרוב, המנוע לכלכלת הסם הטוב. במקום עבודת יד
ומאמץ, מעסיקים עכשיו הגנן ובניו פועלים זרים רבים. הם מייבאים
אותם כמעין סחורה, מארץ זרה, אקזוטית, רחוקה. את פניהם הם אף
מכסים ברעלה, מחשש לאובדן של חלקיק מנה.

ובפתח היער הוקמה בקתה למסחר, חסרת חלונות וחריך לה להעברת
המוצר. בבקתה יושב אחד מהמשרתים, אשר לקח לאדונו שבועת אמונים:
לא לגנוב אף שקל אחד, פן יחוש את כוחו של הגנן. ושם, בשולי
היער, עומדים בטור אחד הצרכנים סוגדי האבקה. איך הדבר נעשה?
-כסף מכניסים, אותו המשרתים בודקים וסופרים, כמנגד למזומן, את
האבקה בזהירות מודדים, ומן הפתח מוציאים החוצה.

כעבור זמן החלה המשטרה חושדת מה מתרחש ביער? האם המאפיה
מעורבת?. כך בליל אחד הם באו, הקיפו חרש את היער ואת הבקתה
הקטנה. באיומים נוראיים הם חטפו את הקופאי ואילצו אותו לחתום
על טפסי טובות הנאה וצווארון לבן, מורשת מרפורמה במס שנכשלה.
וכך בה הקץ על "מוסד לגמילה" שהוקם בינות אילנות ועצים ואחו
בעל עשבי-התרעלה.

כעבור זמן מועט, הופיע בזימון גנן לטפח מאחור תחנת המשטרה
גינה. שתל כלניות-למראה ועשביה. אותה הוא שוב קוטף בעמל; היש
מכסף הנגמל?