הרחוב מלא באנשים -
חלקם יפים יותר
חלקם יפים פחות -
ראשי מלא במחשבות;
מבטים נזרקים
כמו כדורי טניס
ולפעמים אפילו כמו
קליעי אקדח
מפלחים, מתיזים
רסיסי מחשבות לכל עבר;
היד שלא נוגעת
מתחילה כבר ללטף,
הפה שלא נפתח עוד
מתחיל כבר לכשף,
המחשבה שלא הובעה
עדיין
מתחילה כבר להכאיב.
להתעלם, להבליג,
אני אומרת לעצמי.
מזקיפה הראש,
מושיטה רגל רועדת
לצעד בטוח
וממשיכה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.