אני כותב לך בשביל לחיות,
אני כותבת לך כל מילה מהווה נשימה הכרחית
לתקווה שהדמיון יצור מציאות אמיתית
יותר מכל מה שידעתי עד כה.
כבולים אחד במילותיו של השנייה
עורגים למשפט שלם ששנינו מהווים אותו
יצאנו לחפש קורטוב של תשוקה בחוץ,
תשוקה שנקברה במעטה שכבות רבות
המקיפות אותנו, לוחצות אותנו לעבר אטימות ההרגשה.
חומות הבגרות משתקות אהבה אמיתית, משתקות את
הרצון הבוער להכיר שרעפים של אדם אחר,
מביאות לאהבה עצמית שבעצם מסתתר בתוכה ניכור
ללוז האמיתי שחשפנו פעם לרעל הסביבה
ונהיה קפוא וקר וחסר תחושה...
איפה המהות האמיתית של החיים? אני שואלת אותך
איפה מסתתר לו הרגש החותך בבשר החשוף
בצורה שדבר אין דומה לו?
ואני אומר לך,
כשהמילים ימתחו ליריעה גדולה
של שיר שכולו ממלא אותנו אז נדע שלווה אמיתית.
אני כבר לא יכולה, המילים הן רק מילים,
בוא נפגש גוף בגוף כמו שלמדנו
מספור השנים והאנשים שכבר התכלו
כאוד שנכרך לאט לאט אבל נטבע בנפש
אני אומר לך, הנפש כבר כבויה
עדיף להחיות אהבה רק דרך המילים
אות ואות שנפגשות זו בזו
זו הערגה הכי גדולה.